ב ,

סנטה סודי: Brighter

פופ פאנק, אחת מאהבות הנעורים שלי, חזרה לביקור והתקבלה בברכה כתמיד

בחג המולד האחרון התחלנו משחק סנטה סודי בתת-תרבות, שבו כל אחד מאיתנו העלה שם של אחד מחברי הבלוג בגורל, ובחר עבורו מתנה – המלצה על יצירה שהנמען עשוי לאהוב. שני המליצה לי לשמוע את האלבום Brighter של הלהקה Patent Pending.


כבר בשמיעה הראשונה, ואפילו לפניה, הבנתי ששני בחרה נכון: היא הרי הביאה לי אלבום של להקת פופ פאנק גיקית, ישר לתחומי העניין של אור בת הארבע עשרה. ועם רצועת הפתיחה המוצלחת צללתי לעולמם של הלהקה ושל האלבום. בשמיעה הראשונה, לא יכולתי שלא להימנע מהשוואה ללהקות אחרות כמוGreen Day, McFly, Fall Out Boy ו-Stereos – השירים באלבום נגעו בכל גבולות הספקטרום המוזיקלי של הז'אנר. וזה לא רע בכלל. למרות כל האזכורים שלי, פטנט פנדינג לא נשמעים כמו חיקוי של להקה אחרת. הסגנון שלהם אולי לא מספיק מובהק כרגע באוזן שלי, אבל אני מניחה שזה בגלל חוסר היכרות איתם. יוצא דופן הוא השיר Classic You שהוא כנראה השיר האהוב עליי באלבום וכבר מצאתי את עצמי מזמזמת אותו לא פעם.

באלבום יש שנים עשר שירים, שאחרי שמיעה ראשונה ארבעה מהם נכנסו לי לפלייליסט ובשמיעה שנייה נוספו עוד שניים. זאת לא התאהבות ממבט ראשון אבל חצי מוצלח ממש וחצי שהוא ממש סבבה זה הישג מכובד ומרשים לאלבום חדש. בשירים הראשונים באלבום, Shut it down ו-Let go, אפשר להרגיש את הכיף והגיטרות. זאת התחלה מצוינת לאלבום. השיר Hey Mario הוא על טהרת החנוניות והמילים נותנות לו נקודות בונוס, לעומת המנגינה הפחות מלהיבה. אחריהם מגיעים כמה שירים שאני לא באמת יכולה להצביע על משהו מיוחד בהם, אבל הם נשארים בקטגוריית מוזיקת רקע נעימה. השינוי בתחושה שלי התרחש בשיר השביעי באלבום, All-Star Hipster. הסגנון הופך מרק פאנק פופ לשיר פופי עם נגיעות ראפ. כשהמילים מזכירות את צער גידול בנות משהו בי נדלק. השיר אולי לועג להיפסטרים וההתנהגות שבה הם אוהבים דברים ישנים בקטע אירוני, אבל אני באמת אוהבת את הסדרה ולא יכולה להתעלם משיר שאחד הבתים בו הוא:

Old school jams, it's the only way to get down Full house marathon
Got his uncle Jesse on acid washed jeans, tight shirt
He got his mullet on for hipster girls to notice him
To find his Becky Donaldson
His favourite line rehearsed he say baby have mercy

את ההתלהבות והכיף מגבירים שני השירים הכי כיפיים באלבום: Classic You שציינתי קודם ו-The Whiskey, The Liar, The Thief. הראשון, שמבוצע עם ג'רט רדיק (הסולן של להקת הפאנק פופ הוותיקה Bowling for Soup). לא רק הזמר מוסיף לשיר את הווייב של הלהקה הוותיקה – גם השיר עצמו מזכיר לי מאוד את הלהיט המוכר High School Never Ends.1 אחריו מגיע השיר The Whiskey, The Liar, The Thief שהוא מין סיפור עם אירי שמזכיר את האלבומים הישנים של Flogging Molly, השיר הזה הוא כיף טהור. שני השירים הבאים באלבום חוזרים לקטגוריית הכיף הסתמי ברקע. האלבום מאזן בצורה סבירה שירים כיפיים וקצביים וכאלה שלא צריך להתעכב עליהם, במיוחד כשהוא נסגר ברצועת בונוס אקוסטית נהדרת עם השיר Spin Me Around. אומנם האלבום הזה עומד כמקשה אחת, אבל אני כבר לא אאזין לו ככה יותר. בעיקר כי אני לא מרגישה שיש צורך אמיתי.

אחרי ששמעתי את האלבום בעצמי, חזרתי לקרוא את ההמלצה של שני, והיא דייקה בצורה מדהימה את מה שאני חושבת על האלבום הזה. בסוף ההאזנה לאלבום, ספוטיפיי עבר אוטומטית לנגן את השיר The Way You Make Me Shake, שיר ששני ציינה באופן ספציפי שחבל שאפספס. ומה אני אגיד לכם, מזל שנחשפתי לשיר הזה, כי הוא נהדר. נתתי לספוטיפיי להמשיך לנגן לי שירים של הלהקה כדי להכיר אותם יותר טוב, והגעתי לאלבום הקאברים שלהם מ-2017. זה אומנם לא היה באופן ישיר חלק מהמתנה, אבל מבחינתי זה בונוס נהדר – יש בי חיבה ענקית לקאברים, אני מנויה לכל הערוצים שעוסקים בזה ביוטיוב, וגם אלבומי ה-Punk Goes2 הם מצרך בסיסי אצלי בספריית המוזיקה.

אז נהנתי מאוד, ואני מודה לשני על ההמלצה כי היא ממש קלעה לטעם שלי. אם גם לכם יש פינה חמה בלב ללהקות פאנק פופ, למוזיקה של תחילת המילניום או לרפרנסים לדברים גיקיים, הייתי נותנת לפטנט פנדינג את ההזדמנות.


הערות שוליים:
  1. ובגרסה לא מצונזרת בספוטיפיי.
  2. Punk Goes..” היא סדרות אלבומים בהם להקות פאנק רוק עושים קאברים לכל מיני שירים מ’זאנרים אחרים.

ביקורת: אנטמן והצרעה

ביקורת: משימה בלתי אפשרית: התרסקות