ב ,

ביקורת: קוקו

אממ, סוג של

סרטם החדש של אולפני פיקסאר קוקו מספר את סיפורו של מיגל, ילד מקסיקני ש… עצרו הכל! יודעים מה? אני אתחיל מחדש. לפני שאספר לכם על קוקו ואפרט את דעתי עליו, אני רוצה לדבר על נושא לא מאוד חשוב ממש בקצרה. אל תדאגו, אני אעצור לשנייה אחת את הביקורת ונחזור לקוקו ממש עוד כמה שורות. תנו לי שנייה.

אם צפיתם בחייכם בכמה סרטים של פיקסאר, אתם כנראה כבר רגילים לסרטים הקצרים של האולפן שמוצגים לפניהם. זו מסורת שמתקתקת כמו שעון מאז 1998, בה יצא הסרט השני של אולפני האנימציה, באג לייף. לא הייתה אף נפילה אחת. לפני כל אחד מ-17 הסרטים שהם יצרו מאז הוקרנו סרטים קצרים שבהם פיקסאר מנסה לבחון דרכים חדשות ולספר סיפורים קצרים במיוחד. זה היה המקום לתת במה לבמאים ותסריטאים חדשים, כמו גם לנסות טכנולוגיות אנימציה חדשות שנמצאות בפיתוח. היה נראה שהעסקה סגורה, ושדיסני, המפיצים את סרטי פיקסאר, מודעים לחשיבות הסרטים הקצרים ומוכנים לכבד מסורת ארוכת שנים. אבל לא עוד, כי המסורת נשברה עם קוקו, ולפניו אמור להיות מוקרן סרט שלא עומד בשום קריטריון שהוזכר לעיל. הוא לא סרט של פיקסאר, והכי חשוב – הוא מותח את הגבול של המילה קצר.

לדבר הלא ברור הזה קוראים לשבור את הקרח: ההרפתקה של אולף. הסרט הוא המשך סיפורן של הדמויות שהוצגו לראשונה בלשבור את הקרח, והוא באורך 21 דקות. כן, 21 דקות שלמות שמוקרנות לפני סרט שרק האורך שלו הוא בעצמו קרוב לשעתיים. ואם משהו נשמע לכם פה לא בסדר, אתם צודקים לחלוטין. אני אתחיל ואומר באופן ברור וחזק: וואט דה פאק?! לא, ברצינות, מה לעזאזל? למה מישהו אישר את הרעיון הזה? זה אחד הרעיונות הכי מטומטמים שמישהו אי פעם העלה בעולם הזה, ויש בעולם הזה המון רעיונות מטומטמים, כך שזה אומר הרבה. כל מי שהיה מעורב בהחלטה הזו צריך להיבעט מיידית מבעד לחלון של משרדי דיסני, של הבית שלו, ואם היה חלון לכדור הארץ ולחיים עצמם אז גם משם. אני לא מסוגל להאמין שמישהו חשב שלהקרין לקהל הרחב סרט שעובר את גבול חמש הדקות לפני סרט מלא זה רעיון טוב. עוד לפני שבכלל בוחנים את איכות הסרט ה"קצר", זה לא יעבור חלק לאף אחד בגרון. רבים אומרים שאין כזה דבר פרסום רע, אבל מסתבר שיש – וזה זה.

תגובה מדויקת

ההרפתקה של אולף עוקב אחרי הדמות המשנית שכולנו כל כך קיווינו שנראה מנהיגה סרט לבדה, אולף איש השלג, ומתאר את מסעו למצוא לאחיות אנה ואלזה מסורת חג מולד, מכיוון שהן לא חגגו אחד מעולם. מאחר שהוא לא יודע מה זה חג המולד (וגם כי נראה שהיוצרים לא רוצים להעליב אף אחד) אולף עובר דרך כמה משפחות שמלמדות אותו את מסורות החג שלהן, ובדרך מנסה לסובב כמה סביבונים כי מישהו לא קלט שחנוכה וכריסטמס הם לא אותו החג. קודם כל, מה זה השיט הזה? אנה ואלזה לא חגגו מעולם את חג המולד? כן, ממש. הן חיות במדינה אירופאית במאה ה-19! ניוזפלאש: היסטורית הן אמורות להיות נוצריות אדוקות! הן גם בונות ביחד אנשי שלג – זה כל הקטע של השיר את רוצה לבנות איש שלג? בתחילת הסרט, אבל לא – הן לא מכירות את חג המולד! וגם אם נגיד שבסדר, אתן בונות אנשי שלג סתם ככה כי זה כיף לכן, הטענה העיקרית של הסרט החדש היא שהן לא מכירות את החג כי אין להן הורים. אבל לפי הסרט המקורי ההורים שלהן מתו כשהן היו נערות! אל תשקרו לי! ואתם יודעים מה? אני מסוגל לא לנטפק את העלילה ולהתייחס לסרט בתור מה שהוא מנסה להיות – המשך ללשבור את הקרח שחוקר את אווירת חג המולד, כי אווירת חג נמכרת חזק מסביב לחג עצמו. אבל גם בהקשר הזה, למה העלילה חייבת להישמע כמו עלילה של ספיישל טלוויזיה זול?

אני אגיד לכם בדיוק למה: כי 21 הדקות של לשבור את הקהל: ההרפתקה של או לא הן ספיישל טלוויזיה שאיכשהו בטעות מצא את דרכו לקולנוע. נהוג לחלוטין לקחת סרטי ילדים מצליחים וליצור מהם ספיישלים טלוויזיונים שסובבים סביב החגים. את החגים בארה"ב חוגגים קצת אחרת ממה שאנחנו מכירים בישראל. החגים עצמם הם רק הפיי-אוף להכנה לקראתם, שלרוב נמשכת לפחות חודש לפני. את ליל כל הקדושים מרגישים באוויר כבר מספטמבר, ואת סוכות מרגישים כשקמים בבוקר ומגלים בהפתעה שאפשר להמשיך לישון ויש חופש. ערוצי הטלוויזיה מפסיקים את לוחות השידורים הקבועים שלהם לקראת חג המולד ומשדרים שידורים חגיגיים, שלרוב מורכבים מדברים שילדים אוהבים בתוספת פילטר מרוח של שלג. רק לפני כמה שבועות קיבלנו ספיישל מושלג של טרולים, שלמרבה הכיף שודר בטלוויזיה. דיסני הכריזו על ההמשך ללשבור את הקרח עוד ב-2016, עם תאריך שידור מתוכנן באיזור חג המולד 2017 בערוץ ABC. מאז ההכרזה הזו אף אחד לא שמע על הסרט במשך יותר משנה, כי זה לא משהו שמדברים עליו בדרך כלל. אלו ספיישלים זולים שמכוונים להרדמת ילדים באופן חד פעמי ואפשר להרוויח עליהם מפרסומות, ולכן הם לא מעניינים אף אחד. האיכות של הסרטים האלו לא חשובה ולא משנה גם מי עושה אותם, רק שהם יכללו דמויות מוכרות בסביבת חג. למשימה דיסני לא רתמו אף לא אדם אחד שקשור להפקת הסרט המקורי – מלבד השחקנים המקוריים – ולאלה שכן נשכרו לעבודה ככל הנראה אמרו פשוט "תעשו משהו, לא משנה מה". היוצרים אף שיתפו לאחרונה כמה מהרעיונות שהיו להם לספיישל לאחר שדיסני הפילו עליהם את המשימה, והם מראים בדיוק כמה מעט מחשבה הושקעה בפרויקט. רשימת הרעיונות כוללת מפגש בין אולף לתאומו המרושע הנושא את השם לואף, עלילה בה אולף הופך לחבר של מרשמלו, ופרודיה על הסרט 127 שעות שבה הראש של אולף נתקע מתחת לסלע קרח והוא נאלץ לפרק את הישבן שלו בשביל לחפש עזרה – תנו לזה כמה דקות לשקוע. בסופו של דבר, לאחר ההכרזה על השידור המיועד לטלוויזיה, דיסני שתקו.

וכשהם פתחו את הפה מחדש, שנה וחצי מאוחר יותר, זה כבר היה מאוחר מדי. ההכרזה הגיעה ביוני 2017 בצורת טריילר שכלל את המילים יוקרן לפני קוקו. מה קרה בין לבין? קשה לדעת. אני מתאר לעצמי שבניסיון נואש לגרום לאנשים להתעניין בקוקו, שמראש נראה כמו כישלון פוטנציאלי, דיסני החליטו לנסות למשוך ילדים בעזרת המוניטין הפופולרי במיוחד של סרטי לשבור את הקרח, והדבר היחיד שהיה להם בקנה הוא הספיישל הטלוויזיוני הזה. נראה שדיסני האמינו כל כך מעט בפוטנציאל הקופתי של קוקו שהם החליטו שהדבר היחיד שיכול להציל אותו הוא הרעיון הכי גרוע ושגוי בתבל. ב-2015 הוקרן בבתי הקולנוע הסרט הקצר באמת קדחת הקרח לפני הקרנות הסרט סינדרלה, ונראה שהוא די הציל אותו מכישלון. ילדים הריצו בהמוניהם את הוריהם לקולנוע בשביל סרט ההמשך ללשבור את הקרח ולא בשביל סינדרלה, שהגיע רק כבונוס. זה מה שדיסני ניסו לעשות שוב, רק שהם לא הבינו את ההבדל בין להכות בברזל כשהוא חם לבין לנתח את הגופה הקפואה 4 שנים מאוחר מדי. תוסיפו למשוואה את העובדה שהפעם הסרט הוא בסביבות החצי שעה, ותקבלו רעיונית אסון מכל בחינה אפשרית.

מה לעזאזל קורה כאן

אבל אסון מכל בחינה אפשרית זה עוד לפני שבכלל הגענו לאיכות של הסרט עצמו. ולפי הביקורות, הוא לא טוב בכלל. במקסיקו קוקו התחיל להקרין כמה שבועות לפני כל העולם, והתגובות לסרט הקצר היו כל כך קשות שלאחר כמה ימים החליטו להעיף אותו מהמסכים. התגובות לנוכח היציאה בארה"ב קשות גם הן, ואפשר לשמוע על ילדים שצועקים בזמן הסרט שהם "רוצים לראות את קוקו ולא את אולף", שזה מטורף בהתחשב בפופולריות של לשבור את הקרח ובכמה שקוקו לא מוכר. התגובות בטוויטר נעות בין הערות סרקסטיות על אורך הסרט לבין משפטים יצירתיים שילדים אמרו בהקרנות. אבל זה מה שקורה כששמים משהו שנוצר לטלוויזיה במדיום הקולנועי. מה שעובר מסך קטן לא בטוח שיעבור מסך גדול. לדוגמה, בעקבות העברת המדיום המהירה, הסרט עדיין כולל דעיכות למסך שחור שמרמזות על המיקום של הפסקות פרסומות, או מוקרן ביחס מסך צר בהרבה מאחד קולנועי, ועל המסך הגדול והרחב הסרט לפתע מרגיש קטן. גם האיכות של הסרט עצמו היא משהו שמרבים לצחוק עליו. וזה לא שיש למה לצפות: הבמאים מתמחים בטלוויזיה שאף אחד לא רואה, התסריטאית כתבה בחייה רק תסריט מלא אחד וכותבות השירים הן ילדות בנות 12 שאם תנסו לחפש מי הן, גוגל יעשה פרצוף מיואש.

אבל מה שמצחיק הוא שאני בעצמי בכלל לא ראיתי את לשבור את הראש בקיר: ההרפתקה של אוףףף, כי החליטו בשבילי שלא מגיע לי. בעוד ברחבי העולם קוקו מלווה בסרט הקצר והוא מהווה חלק חשוב בחוויה של הסרט לצופים, בארץ החליטו המפיצים שרק ההקרנות המדובבות לעברית יכללו אותו. תסלחו לי, אבל זה בולשיט מוחלט. אומנם, כפי שניתן להבחין, אני שונא את העובדה שדיסני דחפו ספיישל טלוויזיה זול של 21 דקות לפני סרט של כמעט שעתיים, אבל אני שונא אפילו יותר את הרעיון שמונעים אותו ממני. אנשי ההפקה של כל סרט הם אלו שיחליטו מה כולל הסרט שלי, ולא המפיצים. האם ההחלטה שלהם היא לטובה או לרעה, זה התפקיד שלי לבחון – כצופה. להוריד חלק גדול מההקרנה רק לחצי מהצופים זה להחליט בשבילי מה טוב מספיק בשבילי ומה מספיק טוב לילדים, וזה ממש לא התפקיד של המפיצים המקומיים. אם הם מתחילים עכשיו לחתוך בשבילי את החלקים הגרועים בגרסאות המקוריות של סרטי ילדים, איפה הם היו כשישבתי השנה מול כל 86 הדקות של אמוג'י: הסרט? למה הם לא חתכו לי החוצה את כל המיניונים מגנוב על העולם? כל עוד הפקת הסרט, דיסני במקרה הזה, החליטה שזה מה שמוקרן לפני הסרט, אני מצפה לראות אותו. אני לא אוהב שמסתירים ממני דברים, ולגמרי אשמח לשפוט לבד את פח האשפה שהוא לשבור את הקרח: ההרפתקה של אולף. אולי אפילו אוהב אותו בטעות.

ועכשיו לאחר שסיימתי, אחזור לקוקו. הוא סרט מאוד חמוד, שאמנם מרכז בצורה די אגרסיבית קלישאות מסרטי אנימציה מפורסמים אחרים, אבל מצליח להוציא אותן אל הפועל בצורה מספיק טובה בשביל להוציא מהקהל תגובה רגשית. ההצגה של התרבות המקסיקנית מוסיפה לסרט הרבה, ונראה שהושקעה מחשבה מרובה בבניית העלילה סביבה. השירים המעטים שנכתבו בשביל הסרט חמודים במיוחד, וקיוויתי שיהיו עוד מהם. בכל זאת, הם נכתבו על ידי הצוות שכתב את השירים ללשבור את הקרח. אוי! אפרופו הסרט הזה, סיפרתי לכם כבר על הסרט הקצר של אולף?

לכודים בתוך עצמנו – צבים כל הדרך למטה

שני אשכרה רואה סרטים: דצמבר 2017