ב ,

ביקורת: חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

הידעתם? כשמכריזים מראש על חמישה סרטים בסדרה אין צורך לחשוב על עלילה אמיתית לסרט השני

היה הייתה פעם סדרת ספרים בשם הארי פוטר, שהייתה להצלחה כל כך גדולה שהפכו אותה לסדרת סרטים לפני שחצי מהם אפילו נכתבו. מאז קללה רובצת על מעריצי הסדרה, שכל הזמן מוצאים את עצמם מוציאים כסף על שאר האטרקציות הקשורות לעולם הספרים האלה: ספרי צד, סיורים מודרכים, מרצ'נדייז בלתי נגמר, פארקי שעשועים מסביב לעולם וגם מחזה. כולם כדי לבנות ולהוסיף לעולם ולהרוויח עוד כסף. החלק האחרון בטוויית העולם הקסום הוא סדרת הסרטים החדשה (חמישה סרטים כמובן, כי טרילוגיות זה כל כך העשור הקודם) הנקראת חיות הפלא.

אני אחת מהמעריצים האלה, למי שלא מכיר אותי. כפי שהזכרתי בבלוג בעבר, אני מדור ההארי פוטר. גדלתי עם הספרים והסרטים, זה בדם שלי. כל אחד ואחד מהדברים שהזכרתי לעיל הוא גורם לכך שהוצאתי כסף (לפעמים יותר מפעם אחת) ותרמתי לעושרה של ג'יי קיי רולינג ואולפני האחים וורנר. אפשר להתווכח על המון דברים, אבל לא על כמות האהבה שיש לי לסדרה ולדמויות האלה, גם הבעייתיות מביניהן.

אולי די עם השקרים האלה?

הסרט הקודם, חיות הפלא והיכן למצוא אותן, היה חמוד, והכין את הכניסה שלנו לעולם הקוסמים בשנות העשרים ומחוץ לאנגליה, רק שבסוף התגלה כי הסרט הוא שער להרפתקה אחרת לגמרי ממה שחשבנו. בסרט השני בסדרה שיצא השבוע, חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד, אנחנו ממשיכים עם הגיבור הלא הירואי שלנו ניוט סקמנדר (או סלמנדרה אם נצמדים לתרגום מהספרים). הסרט מתחיל כמה חודשים לאחר סיום הסרט הקודם, ובגלל שהוא חלק שני מתוך חמישה סרטים שכחו גם לכתוב לו התחלה, אמצע וסוף.

לאורך הסרט קורים הרבה דברים. אנחנו זזים בין לוקיישנים חדשים (פריז!) ללוקיישנים ישנים ומוכרים (הוגוורטס!); אנחנו פוגשים דמויות שהיו איתנו בסרט הקודם (גם אם אין סיבה לנוכחות שלהן), דמויות שרק שמענו עליהן ובעיקר, דמויות שהכרנו רק בספרים ומגיעות לפה כי… מי יראה סרט על העולם של הארי פוטר בלי לקשר אותו במיליון קשרים סבוכים ולא הגיוניים לכל מה שאנחנו מכירים ואוהבים? אבל בעצם לא קורה בסרט כלום עד חמש הדקות האחרונות שלו, שבהן הסרט זורק לקהל טוויסט מופרך ומיותר כדי להזכיר לנו שיש עוד שלושה סרטים שבהם נגלה עוד על העולם של הארי פוטר (אבל רק דברים שקשורים לדמויות שכבר שמענו עליהן, כי כנראה אין עוד קוסמים מעניינים בכל העולם הזה).

לטובת הסרט אני כן אציין את אדי רדמיין שהוא מקסים וחמוד וממשיך לשחק דמות נהדרת באופן שובה לב ורגיש, הסטים ברובם באמת קסומים ומוצלחים, ומשתלבים בצורה טובה כעוד חלק בעולם הקוסמים שהכרתי בסרטים המקוריים, וגם ג'וד לאו לא רע. אבל באמת שפה נעצרות המחמאות שלי.

בכל הטקסט הזה אפילו לא דיברתי על הדילמה המוסרית שיש לחלק מהאנשים עם הליהוק של ג'וני דפ. השחקן, שמשחק את הנבל התורן גרינדלוולד, הואשם באלימות כלפי אשתו לשעבר אמבר הרד (ובאופן כללי ידוע כאדם אלים). הסכם טיעון נחתם ביניהם והיא תרמה את הכסף שקיבלה ממנו לצדקה. רולינג והמפיקים של הסרטים עומדים לצידו, מהלך שגרם להמון אנשים בקהל להתרעם ולקרוא להחרמה של הסרט (ובכלל דברים שהוא משתתף בהם). בין אם החרם הזה מוצדק או לא, אני כבר מהסרט הקודם זועמת על חילוף השחקנים הזה.

מעבר לעובדה שהסרט הזה מאוד בינוני, בתור פוטריסטית הוא הביא לי את הסעיף עם הזלזול במעריצים והשטויות שנכנסו לתסריט הזה בכל הנוגע לעולם שאני מכירה. לסיכום: הסרט הזה באמת לא שווה את הכסף שלכם. אם הפשע הגדול של הסרט הקודם היה ההחלפה של קולין פארל בג'וני דפ, הפעם רולינג מתעלה על עצמה בשלל עוולות, כולל המצאות חדשות ומגוחכות בעולם שגדלנו איתו. המעט שהיא יכולה לעשות כדי לכפר על הפשעים שלה הוא להחזיר את קולין פארל לאלתר.

יישור קו – יום הולדת

סנטה סודי: Please Like Me