ב ,

ביקורת: דדפול 2

דדפול חוזר לשבור את הקיר הרביעי ואת רוחם של הצופים

בתחילת סרטו השני שמוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע, דמותו של גיבור העל מעורר המחלוקת, דדפול, צוחקת על היותו הסרט השני הכי רווחי שמוגבל מגיל 17 ומעלה בארה"ב, כשהראשון הוא הפסיון של ישו. בעיני דדפול, כך אנחנו לומדים מהבדיחה, הוא רואה את עצמו כשני לישו, ויש לו הוכחות. זה נחמד, מצחיק, והבדיחה הזו בהחלט תואמת את סגנון ההומור של הדמות, של סרטו הקודם ושל כל הופעותיו על דפי הקומיקס, אבל לנוכח כל הסרט שמגיע לאחר הבדיחה עולה התהייה האם כותבי הסרט באמת מאמינים באמירה הזאת.

כי הסרט דדפול 2 מלא ביהירות. כמובן, זה בהחלט מה שאפשר לצפות מהדמות, ולכן כל כך הרבה אנשים אוהבים אותה, אבל היהירות של דדפול 2 מתבטאת גם באיכות הכתיבה שלו. במשך כל הצפייה נוצר הרושם שהתסריטאים שלו מאמינים שהם על גג העולם ושכל דבר שהם יגעו בו יהפוך לזהב, גם אם הדבר הזה כולל עלילה מזעזעת ובדיחות צפויות.

אך לפני הכל, לכל מי שחי מתחת לאבן בשנים האחרונות, אנסה להסביר מי זה דדפול בכלל. למעשה, אם חייתם מתחת לאבן בשנים האחרונות, דדפול היא לא סדרת הסרטים בשבילכם, מכיוון שההומור שמוצג בה מתבסס על העובדה שהצופים שלו חיים מעל אבנים וגם צפו במלא טלוויזיה וקולנוע ואוהבים לצחוק על הדברים שהם ראו. דדפול צוחק על כל מה שבא לפניו ואחריו, וגם על עצמו – כי הוא יודע משום מה שהוא בסרט. כוח העל שלו על הנייר הוא ריפוי מיידי, ולכן הוא לא יכול למות, אבל בפועל כוח העל שלו הוא לגרום לילדים להתגנב לסרטים למבוגרים. סרטי דדפול הם סרטים מאוד גסים, אבל בו זמנית גם מאוד ילדותיים.

אז את רוב כספו הסרט הראשון הרוויח מילדים שהתגנבו לאולם, ולכן מאוד מאכזב לגלות שהסרט השני התרכך ועכשיו הוא סרט לכל המשפחה. כלומר, עד כמה שסרט שכולל המון גסויות, עירום וצריכת סמים יכול להיות סרט לכל המשפחה. דדפול 2 אומנם מלא בבדיחות למבוגרים, אבל הוא משתמש בהן בשביל לכסות על העלילה והמסר של מוצאים את נמו. התסריטאים חושבים שזה לא ברור, אבל זה ממש ברור. כשאני בא לסרט כזה, במיוחד כשז׳אנר גיבורי העל בעצמו מנסה להתחנף לילדים ולמשפחות, אני רוצה עלילה קצת יותר רצינית ובוגרת. אני רוצה עולם תחתון מלא בפשע, משהו עם סמים וזונות ובלאק ג׳ק, לא איזה ילד עם כוחות על שמנסה להרוג את הבריונים שפגעו בו ובסוף מגלה שאלימות היא לא הדרך. לא משנה אם הילד מקלל, הוא עדיין יצא מסרט דיסני.

ואם כבר מדברים על העלילה, אני אפילו לא יודע איך להתחיל לתאר אותה. אם התלונה העיקרית שלי בסרט הראשון הייתה שהעלילה הייתה פשוטה מדי, והרגישה כאילו מתחו סרט באורך רבע שעה על פני שעה וארבעים, הפעם העלילה כל כך מורכבת ומפותלת שקשה לעקוב אחריה. בכל סצנה הסרט משנה כיוון עלילתי, וזה מתיש בטירוף. הסרט מתחיל כשדדפול בדיכאון, וזה עצוב מאוד עד שהוא מפסיק להיות בדיכאון כי הוא מצטרף לקבוצת האקסמן, אבל כעבור כמה דקות הוא כבר לא חלק מהאקסמן כי הוא נכנס לכלא! אוי לא, דדפול נכנס לכלא?! מה הוא יעשה? אה, לא, הוא יצא מהכלא… אוקיי, אז עכשיו הוא מגייס קבוצת גיבורי על משלו? רגע, לא עקבתי, אפשר לחזור לסיבה שבגללה הוא פרש מהאקסמן? ככה הסרט ממשיך עד לסופו, כשנקודות עלילתיות חשובות נפתחות ונסגרות כל כמה דקות. הסרט לעיתים מרגיש כמו המשחק הזה של ילדים ביסודי שבו כל אחד כותב שורה אחת של סיפור, מקפל את הדף ונותן לילד שאחריו לכתוב את השורה הבאה כשהוא רואה רק את המילה האחרונה. זה נחמד כסיפור קצר, אבל ממש לא כסרט שמנסה לספר סיפור אחיד. אפילו העלילה הדלה של הסרט הראשון עובדת יותר טוב.

אבל מה שהסרט השני כן משפר מהסרט הראשון זה את כל הצד הטכני. תראו, דדפול הראשון היה סיכון בשביל האולפן. סרטי גיבורי על הם סרטים שדורשים תקציב גבוה, בגלל כמות האפקטים והאקשן, אבל סרטים המוגבלים מגיל 17 ומעלה לא מרוויחים מספיק בשביל להצדיק את זה. לכן, אולפני פוקס המאה ה-20 שמו על הסרט מעט כסף יחסית להפקות גדולות, וראו את זה. דדפול הוא סרט שנראה מגעיל וממוחשב, ובשביל לפצות על התקציב הנמוך הוא מתרחש בערך בארבעה סטים במצטבר. לעומתו, דדפול 2 הוא סרט עשיר בצבעים, הצילום שלו נפלא והאפקטים בשמיים. הפעם הבמאי והתסריטאים השיגו את כל הכסף שהם צריכים כדי להוציא את הרעיונות המופרעים ביותר שלהם מהדמיון ישר אל המסך, אז חבל שהם השתמשו בכל הכסף הזה בשביל להוציא את כל הרעיונות הפחות טובים שעלו להם. לפחות סצנות הקרב מבוימות ומצולמות נפלא הפעם, ולרוב גם מלוות בשירים מוכרים שהיה מאוד נחמד לשמוע, ואני בטוח שהשפיעו על התקציב של הסרט. בכל מה שנוגע לזה, התקציב בוזבז היטב.

אבל בסופו של דבר, לפחות מבחינתי, סרט לא נשען רק על הצד הטכני שלו. בדדפול 2 אומנם יש הרבה בדיחות, שברוב המקרים בהחלט פוגעות במטרה, אבל הן לא מצליחות לחפות על תסריט מחורר ובעייתי. לגיבור העל אמנם יש יכולת ריפוי מיידי, אבל נראה שליוצריו לא היה את כוח העל לרפא את התסריט בזמן ההפקה. אם דדפול רוצה לנצח את ישו בקופות, אולי שילמד לפעם הבאה לעשות סיפור קצת יותר מגניב – כי על הסיפור של ישו הוא עדיין לא הצליח להתעלות.

ערב טוב, אני המנה העיקרית להיום

מקאן ועד לכאן: שלושה ימים בפסטיבל קאן