ב ,

ביקורת: ליגת הצדק

והזוכה בפרס שם הסרט האירוני של השנה הוא…

כשחושבים על זה, מאוד הולם שתור: ראגנארוק וליגת הצדק יצאו בהפרש של שבועיים אחד מהשני. לא רק שהם מהווים שני קצוות באותה הסקאלה שהיא היחס כלפי סוף העולם, אלא מתמצתים באופן מדויק את שני היקומים הקולנועיים שהם שייכים להם. בראגנארוק, עולם הבית של האל הנורדי נמצא בסכנת השמדה, אבל זה לא מפריע לו להריץ דאחקות ללא הפסקה עם חברו הענק הירוק במשך רוב הסרט. בליגת הצדק, סוף העולם נלקח ברצינות תהומית, לפחות על ידי הדמויות. זו אכן גישה מתאימה לאירוע שכזה, אבל זה נראה קצת מגוחך כשאחת מן הדמויות האלו לבושה כמו עטלף ואחרת מסתובבת עם קלשון.

העלילה של ליגת הצדק די פשוטה: הסרט הוא על חבורה של גיבורים שצריכים להתאחד כדי לעצור פלישה של חייזרים והמנהיג המרושע שלהם. הקבוצה כוללת את האל מכוכב אחר, זה עם החליפה הרובוטית המשוכללת שמבין בטכנולוגיה, מישהי שהשתתפה במלחמת עולם ומאז לקחה קצת פסק זמן מהעולם, וזה שלא ממש ברור למה הם צריכים אותו אבל שיהיה. בהתחלה הם לא ממש מסתדרים אחד עם השני וצריכים ללמוד איך לשתף פעולה כדי להציל את היום. המממ, מרגיש כאילו ראיתי את זה איפשהו.

(אילוסטרציה: לא ליגת הצדק)

אם הנוקמים היה שיאו של השלב הראשון של היקום של מארוול, שבא אחרי הרבה מחשבה ותכנון, ליגת הצדק הוא השפל של יקום DC שנולד משורה של הימורים והחלטות גרועות (טוב, כמעט השפל. יחידת המתאבדים עדיין קיים). זה בא לידי ביטוי בכל אספקט של הסרט. לדוגמה, מכיוון שצריך להציג פה שלוש דמויות חדשות שראינו רק בקושי וגם את הנבל, החצי הראשון של הסרט קופץ בלי הפסקה בין מקומות שונים – מאי האמזונות לגות'האם, לעיר אטלנטיס, למעבדות רובוטיקה, למטרופוליס ובחזרה לגות'האם. זה נראה פחות כמו התחלה של סיפור קוהרנטי ויותר כמו אוסף סצינות אקראיות שהיה אפשר להקרין בכל סדר וכלום לא היה משתנה. מאוחר יותר העלילה הופכת ליותר הגיונית, אבל במשך חצי השעה הראשונה של הסרט ישבתי וניסיתי לשווא למצוא איזשהו היגיון נרטיבי.

הקורבנות האחרים של הדחיסה הזאת הם הדמויות: כל אחת מהן שטוחה כמו דף קומיקס. על סייבורג, עם חצי הגוף הרובוטי, לא ידוע כלום מעבר לשני משפטים על סיפור האוריג'ין שלו. תרומתו היחידה לקבוצה היא היכולת שלו לפרוץ למכונות ולשלוט עליהן. פלאש סתם רץ מאוד מהר, ובתור הגיבור הצעיר והטירון פולט פה ושם בדיחות גרועות עד מביכות (יסלחו לי אוהדי עזרא מילר, אבל הוא מהשחקנים המעצבנים שעובדים היום). לאקוומן יש סצינה וחצי שקשורה למים, ובשאר הזמן הוא פשוט נראה כמו היפסטר עם קלשון. להגנתו יאמר שג'ייסון ממואה הוא היחיד בחבורה שבאמת נראה כאילו הוא נהנה מהתפקיד שלו. הדמות שלו לא מפותחת אבל הוא לחלוטין החוליה החזקה ב"ליגה" הזאת. יש לו אנרגיה מדבקת ואם הוא יביא אותה גם לסרט הסולו המתוכנן לדמות, בהחלט אשקול לראות אותו.

באטמן ו-וונדר וומן, שכבר פגשנו בסרטים קודמים, נראים כאילו באו לדקלם את השורות המביכות שלהם רק כי הם מחויבים לכך בחוזה. כן, גם גל שלנו לא מצליחה להרים את איכות הסרט והדמות שלה היא קליפה חלולה של דיאנה פרינס מסרט הסולו שראינו במרץ האחרון. גם היא, כמוני, כנראה מתגעגעת לתקופה שבה עבדה עם פאטי ג'נקינס. סופרמן חוזר בשלב מסוים (מי שיצעק "ספוילר!" כנראה לא עוקב אחרי הסרטים) ולמזלנו החליט לוותר על פרצוף התשעה באב שעטה בסרטים הקודמים. מצד שני, יש לו שורות כמו "אני מעריץ של אמת. אני גם מעריץ גדול של צדק", שגורמות לי לתהות אם הוא לא חזר בתור פרודיה על סופרמן של היקום הזה. הוא גם מעורב בסצינת אקשן באמצע הסרט, שהתירוץ לקיום שלה כל-כך מטומטם שזה די מעליב. אבל זה נכון גם לגבי שאר הסרט.

צריך להקדיש פסקה גם לנבל, כי מהבחינה הזאת הסרט הוא באמת שערורייה. הנבל הגדול כאן הוא סטפנוולף, דמות שכנראה לא תכירו אם אתם לא בקיאים בקומיקס. הוא חייזר גדול שמחפש קופסאות מרחפות בשם "תיבות האם" כדי… לעשות משהו רע, אני מניח. כל זה טוב ויפה, רק שהוא אף פעם לא נראה כמו אִיּוּם – זאת משום שהוא תוצר של האפקטים הכי מביכים שראיתי על מסך כבר הרבה זמן. מה זה אומר על הסרט הזה – עם התקציב של מאות מיליוני הדולרים – אם ילד שיש לו תוכנת אפקטים בסיסית במחשב יכול ליצור משהו שנראה יותר אמיתי? איך אני אמור לקחת את הנבל הזה ברצינות אם אני לא מאמין לרגע אחד שהוא באמת נמצא שם? האם הכוכב ממנו הגיע הוא בעצם משחק ישן של פלייסטיישן 2?

אחת הסיבות לתוצאה המבולגנת היא ללא ספק השינוי שנעשה מאחורי הקלעים. אחרי שהצילומים הסתיימו, הבמאי זאק סניידר נאלץ לפרוש מההפקה בשל טרגדיה אישית. הוא הוחלף על ידי ג'וס ווידון, נער הפוסטר של אולפני מארוול, שהטון הקולנועי שלו לא יכול להיות יותר שונה משל סניידר. זה בולט בצורה מכאיבה בסצינות שצולמו מחדש כדי להכניס לסרט קצת קלילות, אבל מרגישות לחלוטין לא קשורות למה שבא לפניהן או אחריהן. אבל רוב העבודה היא של סניידר, ולכן אני מרגיש מאוכזב.

סרטיו של סניידר רחוקים מלהיות מושלמים, אך אני כן חושב שהוא במאי מוכשר. תמיד מצאתי לפחות כמה דברים שאהבתי ביצירות שלו. אך למרות שבהחלט יש בסרט שוטים יפים ושימוש נדיב בהילוך איטי – דברים שבהם הוא מומחה – הוא לא הרגיש לי סניידר-י. יכול להיות שבעקבות הביקורות על באטמן נגד סופרמן הבמאי ניסה לרסן את עצמו הפעם וללכת על בטוח. אני אצא בהצהרה לא פופולרית – ליגת הצדק פחות טוב מבאטמן נגד סופרמן (שלא שנאתי, כמו הרבה אנשים). בדיוק בגלל הסיבה הזאת: הוא מרגיש בטוח מדי. יש בסרטים של סניידר איזושהי גרנדיוזיות מוגזמת, כזאת שדוחפת אותם מחוץ לתבנית של סרטים רגילים. אפשר לאהוב את זה או לשנוא את זה, אבל זה שם. הפעם נראה שהוא ניסה לעשות סרט לפי הספר, סרט קומיקס "טיפוסי", וזה לא עובד בשום צורה. זה הסרט הראשון של סניידר שאני יכול להגיד עליו שהוא רע.

חבל לי על המעריצים של הקומיקס, אלה שחלמו מגיל צעיר לראות את הדמויות האלה על המסך הגדול. בעולם מקביל, טוב יותר, היקום הזה נבנה באופן ראוי והסרט הוא כל מה שהמעריצים חלמו לראות (עם קומץ קטן של מתלוננים, כי תמיד יהיו כאלה). בעולם הזה, ליגת הצדק הוא קשקוש לא קוהרנטי, לא אחיד ובטח שלא מהנה. פרט לאנרגיה של ג'ייסון ממואה וחלק מהשוטים היפים, הוא נכשל בכל פרמטר, ואפילו לא הזכרתי את הבזבוז הנוראי של שחקנים נהדרים כמו איימי אדמס וג'יי. קיי. סימונס. עם תוצאה כזאת מבולגנת ומדוכדכת, אולי כבר כדאי לתת לעולם להיחרב. לפחות היקום הקולנועי הזה ייחרב יחד איתו.

36 שאלות: כשמחזמר פוגש פודקאסט

ה#קלות הבלתי נסבלת של הקיום