ב ,

גבירותיי ורבותיי: תרגיל בפספוס הנקודה

איך הפרק הפמיניסטי לכאורה של מומחה לכלום משקף חוסר הבנה גמור בפמיניזם

בחודשים האחרונים אנחנו מוצפים בסיפורים על הטרדות ותקיפות מיניות מצד גברים בהוליווד. זה התחיל בחשיפה שהמפיק הארווי ויינשטיין הטריד ותקף עשרות נשים, וחיבל בקריירות שלהן כשסירבו לו. מרגע שהסכר נפתח עוד המון קורבנות שיתפו את הסיפורים שלהן, לרוב תחת ההאשטג MeToo. אחרי כמה עשרות ידיעות מעציבות כאלה, התחלנו להבין את הרעיון – לגברים בהוליווד יש המון כוח ואגו, וזה מאפשר להם לפגוע באחרים (ובמיוחד באחרות) באופן סדרתי בלי לתת על זה חשבון. זה קורה כמעט לכולם. ובכל זאת כשנחשפה הידיעה שעזיז אנסרי תקף בחורה שהיה איתה בדייט וניסה לקיים איתה יחסי מין למרות שהביעה התנגדות וחוסר נוחות, הרבה אנשים היו מופתעים. אנסרי מגדיר את עצמו כפמיניסט ואכן נחשב בעיני רבים לבן ברית במאבק הפמיניסטי. אף אחד לא ציפה ממנו להיות כל כך חסר מודעות ולהגיע למצב שהוא פוגע מינית באישה שאיתה הוא נפגש. אני פחות הופתעתי. אני לא חושבת שעזיז אנסרי שונה מאד משאר הגברים שענדו סיכה של תנועת Time's Up לטקס גלובוס הזהב האחרון, למרות שלא הצליחו להסביר מה המשמעות שמאחוריה. הסיבה שבגללה חשבתי שגם במקרה של אנסרי הפמיניזם הוא ברובו שטחי ומיועד לגרום לו להיראות טוב, ואין לו הבנה מעמיקה של המשמעויות שלו, היא שנזכרתי בפרק השביעי בעונה הראשונה של הסדרה שאנסרי יצר וכיכב בה, מומחה לכלום. הפרק הזה, שנקרא Ladies and Gentlemen, ממחיש לדעתי את זה שהפמיניזם של אנסרי אולי מגיע עם כוונות טובות אבל הוא מרוכז בעצמו, לא מנומק ומפספס את הנקודה.

הסצנה הכי זכורה ואפקטיבית בפרק מתרחשת בתחילתו, ובה אנחנו רואים במקביל את הדרך שבה ערב של בילוי בבר מסתיים עבור אנשים שונים. מצד אחד דֶב – גיבור הסדרה – והחבר שלו הולכים ברחוב, שמחים ורגועים, כשהסכנה הכי גדולה שנשקפת להם היא לדרוך בקקי של כלב. לעומתם אישה שבילתה באותו מקום הולכת הביתה מפוחדת, כשגבר שנדחה על ידיה בבר עוקב אחריה עד הבית ומנסה לשכנע אותה לצאת איתו. האימה שאותה אישה חווה היא דבר אמיתי שקורה ליותר מדי נשים, אבל לדעתי הבחירה בסיטואציה כזו כמוקד של פרק שעוסק בפמיניזם יומיומי היא שגויה. הגברים שלהם יש לסדרה סיכוי להעביר מסר לא חושבים שהם קשורים למה שקורה פה. הם אולי לא בעלי מודעות פמיניסטית מפותחת מאד, אבל הם לא סטוקרים קריפיים. הסצנה הזו לא מציבה בפניהם שום מראה. אמנם הגבר המפחיד קורא לעצמו "בחור נחמד" ומזכיר לכולנו כמה הפכפך הביטוי הזה, אבל כל מי שמתנהג לפחות קצת פחות גרוע ממנו יחשוב שהוא בסדר, הוא בחור נחמד באמת. גם אם המציאות של נשים שמפחדות ללכת ברחוב וגברים שעוקבים אחריהם קיימת, היא תיראה לרוב האנשים מרוחקת ובדיונית. היא פחות רלוונטית מסוגי הסקסיזם היומיומי שמוצגים אחר כך, כאלה שכל גבר יוכל לראות אם הוא רק יחליט להסתכל, ולכן לא מתאימה להוות את השיא של הפרק.

החלק האמצעי של הפרק מתחיל בכך שדב לומד על החוויה הנשית מהנשים שבחייו ומגלה כמה אספקטים לא נעימים שלה. דקות ארוכות אחר כך מוקדשות לזה שדב עושה אקטים פמיניסטיים רנדומליים, וזוכה לשבחים. אנשים זרים מוחאים לו כפיים, הקולגות שלו קוראות לו גיבור, ואפילו מביאות לו עוגה כאות הצטיינות. הטפיחה המתמשכת על השכם של הגיבור מדאיגה בעיניי. היא משדרת לגברים שהתנהגות שלוקחת בחשבון את החוויה של נשים בעולם ומנסה להפוך אותה לנעימה יותר היא לא מובנת מאליה והיא משהו שצריך לקבל עליו פרס. במקום שהנשים בעולמו של דב יוכלו ליהנות בשקט מהשיפור הקל במעמדן, הן נדרשות להשקיע אנרגיה רגשית (ואפילו כסף) רק כדי לשבח את דב ולטפח את האגו שלו. אני מקווה שגברים שצפו בפרק הזה לא קיבלו את הרושם שזה המצב הנורמלי. אני רוצה שאף גבר לא יצפה לעוגה על זה שהוא עשה מעשה הגון ובסיסי. אבל אני גם יודעת שיש גברים כאלה ורואה שההתנהגות הזו קיימת. בדיונים פמיניסטיים באינטרנט אפשר לראות לפעמים גבר שנכנס לדיון רק להודיע שהוא דווקא מתייחס בכבוד בסיסי לנשים או מנסה לעזור למאבק שלהן. לרוב הגברים האלה מצפים לתשבחות ואישור מחברות הקבוצה. הם יוצרים את הרושם שהסיבה היחידה שפמיניזם מעניין אותם הוא ככלי לזכייה בחיבתן של נשים, ולפעמים הם אפילו מתרגזים אם הם לא מקבלים תודות מהנשים סביבן ומתחילים לתקוף. נהוג לכנות את מה שאותם גברים מחפשים "עוגיות פמיניסטיות". בנוסף לכך שדב מקבל עוגה פמיניסטית מילולית, מתקבל הרושם שכל הפרק הוא ניסיון שטחי של עזיז אנסרי לזכות בעוגיות פמיניסטיות. הוא מהלל את הגיבור בן דמותו כמושיע הנשים, בזמן שהוא עצמו עדיין לא הבין עקרונות בסיסיים בשיח הפמיניסטי כמו הסכמה.

בעיה נוספת בדרך שבה הפרק מציג את האקטים הפמיניסטיים של דב היא שהם באים לו בקלות מדי. הוא רואה גבר מאונן ברכבת – הוא מבצע "מעצר אזרחי", והשוטרים אכן באים ומוציאים את אותו אדם מהמרחב הציבורי. הוא קולט שהפרסומת שבה הוא משתתף סטראוטיפית וסקסיסטית ומציין את זה בפני הבמאי – למחרת בבוקר כל הקונספט של הפרסומת משתנה לסגנון פמיניסטי יותר. בעולם של מומחה לכלום, יחס שווה לנשים לא מושג על ידי הפגנות או מאבקים משפטיים ארוכי שנים. כשדב מצביע על בעיה – היא מסתדרת בן רגע. הוא לא נדרש להתאמץ בכלל. בעולם האמיתי הבאת סוגיות פמיניסטיות לעיני הציבור היא עדיין תהליך מורכב, ומהפכות פמיניסטיות לוקחות שנים רבות. בעולם האמיתי נשים פועלות נגד כוחות חזקים שמתאמצים מאד להשאיר את יחסי הכוחות הקיימים על כנם. דב משנה סדרי עולם במילה, ונותן לגברים שצופים בו עוד ציפייה לא ריאליסטית לגבי מה עשוי לקרות אם הם יחליטו להתייצב לצד הנשים. כל החלק האמצעי של הפרק אומר לגברים: תתייצבו לצד נשים, כשזה קל לכם. המאמץ הכי בסיסי שתשקיעו ישיג תוצאות שידהימו את כולן, אתם לא צריכים אפילו להשקיע יותר מדי. השינוי הקטן שתעשו הוא כל מה שהיה צריך, אין בעיות גדולות יותר להתמודד איתן. ובסוף גם תקבלו עוגה וכל הנשים יעריצו אתכם.

הקונפליקט האחרון שמוצג בפרק הוא כשדב וחבריו יושבים בבר, וניגש אליהם מכר שלו. אותו גבר מציג את עצמו ולוחץ יד לכל הגברים בשולחן, אבל מתעלם מהנשים לחלוטין. אותן נשים מצביעות על כך שזו התנהגות סקסיסטית ודב מתייחס לטענות שלהן בביטול. הוא חושב שאותו גבר לא התכוון למה שעשה ולכן מוגזם לקרוא להתנהגות שלו סקסיסטית. הוויכוח בין דב לבת הזוג שלו מסתיים בכך שהיא מכריזה שהוא כגבר לעולם לא יצליח להבין את החוויה שלה כאישה, והוא מסכים איתה ומתנצל. האמירה שלה נכונה עובדתית, אבל היא לא הייתה הדבר הנכון להגיד באותו רגע. אמירה כזו סוגרת את הדיון. למרות שדב לא מסוגל להרגיש מה נשים חוות בעולם, הוא מסוגל להבין את פרטי המקרה. מה שרייצ'ל הייתה צריכה להגיד לדב הוא שסקסיזם – כמו גזענות – הוא לא תמיד מכוון, ולפעמים נובע מחוסר תשומת לב. אצל קבוצות מאוד קיצוניות מדובר באג'נדה, אבל אצל רוב האנשים זה פשוט הרגל. אם היא הייתה אומרת לו את זה הוא היה יכול ללמוד להסתכל במבט חדש על הסיטואציות שבהן גם הוא עשוי להתנהג בצורה כזו ולנסות לשנות אותן, או לנסות להשפיע על סיטואציות שבהן גבר אחר מתנהג בצורה סקסיסטית. וכמובן שכל גבר שצופה בסדרה היה יכול ללמוד אותו דבר. אני כמובן לא מצפה מכל אישה להיות המורה הפרטית לפמיניזם של הגברים בחייה, אבל כשמדובר בדמות בסדרה, אני מצפה מהכותבים לכתוב לה דיאלוגים שיועילו לקהל. ברגע שהיא אומרת "ככה זה וזהו", המסר שנלמד מאד מצומצם. דב לומד שההתנהגות הזו היא סקסיסטית, וכנראה גם כמה התנהגויות דומות. הוא לא לומד להבין מה זה סקסיזם, מאיפה הוא נובע ואיך לזהות אותו בעצמו. ומכיוון שלא הוסברה לו כל התמונה, ההחלטה שלו אם להתנהג בהתאם תלויה רק במידת האמון שלו במי שהנחתה אותו איך להתנהג. ייתכן שלדב מספיקה המילה של בת הזוג שלו כדי לפסול התנהגות כזו, אבל מאוד סביר שהצופים לא יסכימו איתו. אמרו להם שהם צריכים להתנהג אחרת, אבל לא נימקו את זה בשום צורה. הגיוני שרובם לא יסכימו לקבל שההתנהגות שלהם היא בעייתית ממישהו שלא מסוגל להצביע על הבעייתיות.

דב אומר בסופו של הפרק שהוא החליט להקשיב יותר, וזה אכן הצעד הראשון בדרך להפוך לבן ברית במאבק הפמיניסטי. אבל להקשיב זה גם לפנות את המרחב לקולות של נשים ולצמצם את עצמך. להקשיב זה לרדת לשורש הבעיה ולהבין מאיפה היא נובעת, לא רק לקבל מאישה אחת רשימה של עשה ואל תעשה ולעקוב אחריה. "אני רוצה להקשיב" היא שורה תחתונה נהדרת לפרק שעוסק בגבר שלומד על סקסיזם, אבל האווירה הכללית של הפרק היא לא כזו שמכוונת להקשבה. השורה הזו לא מרגישה כמו התוצאה הטבעית של התהליכים שקורים בפרק אלא כמו שורה שהודבקה לפרק בעייתי מאד כי היא הדבר הנכון להגיד.

כשסדרה, אפילו קומדיה, לוקחת על עצמה להציג פרק שלם שעוסק בסקסיזם, אני מצפה ממנה לדעת על מה היא מדברת. אני מצפה ממנה להעביר מסרים מדויקים. אני מצפה ממנה להציג טיעונים מנומקים היטב ולא להתחמק מהסברים. אני מצפה ממנה לנטרל את האגו של הגיבור הגבר, ולא לבנות אותו. אני מצפה ממנה להבהיר לגברים את מקומם במאבק הפמיניסטי. אני מצפה ממנה לא להציג את המאבק הפמיניסטי כפשוט וקל לפתירה. ואני מצפה מהיוצר שלה לא לתקוף אחר כך נשים. מומחה לכלום לא עמדה בציפיות שלי.

ביקורת: שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי

סלאש פיקשן: התפתחותו של ז'אנר הסלאשר