ב ,

מוצ"ש מיתולוגי – אקו ונרקיסוס

מסתבר שאפשר לאהוב את עצמכם למוות

הבהרה – הפינה הזאת תעלה בכל מוצ"ש שני, פשוט השם 'כל מוצ"ש שני מיתולוגי' קצת פחות קליט. הסיפור הפעם הוא זה של אקו ונרקיסוס:

נרקיסוס היה הבן של אל הנהרות ספיסוס והנימפה ליריופה. כמו הרבה אנשים ויצורים במיתולוגיה, הוא נולד כתוצאה מאונס. הקונספט של הסכמה בסיפורים האלה הוא כמו המקל הזה בביליארד שעוזר לכם לכוון – כולם יודעים שהוא שם, אבל הרוב מעדיפים לא להשתמש בו. כשנרקיסוס התחיל לגדול, ליריופה שמה לב שהוא ילד יפה בצורה חריגה, והלכה להתייעץ עם הנביא טירסיאס בעניין. טירסיאס אמר לה שהילד יזכה לחיים ארוכים ורגילים כל עוד הוא לא "ידע את עצמו", שזו דרך פלצנית ונבואית להגיד "יראה את עצמו".

קופצים קצת קדימה בזמן. זאוס, מלך האלים, נהג לרדת מהאולימפוס לא מעט ו"להתייחד" עם כל אישה יפה שראה (בהרבה מהמקרים, כאמור, זו הייתה חיבה חד-צדדית). אשתו, הרה, הבינה מה הוא עושה וירדה בעקבותיו מספר פעמים כדי לנסות לתפוס אותו על חם. אבל כל פעם היא הייתה נתקלת באקו, נימפת הרים, שהייתה פותחת איתה בשיחות ארוכות כדי לחפות על זאוס בזמן שהוא ביצע את זממו. בשלב מסויים למלכת האלים נמאס, והיא הטילה קללה על אקו כך שלא תוכל לדבר יותר, אלא רק לחזור על דברים שהיא שומעת.

נרקיסוס כבר היה נער בוגר, עדיין יפה באופן חריג. היו לו הרבה מחזרות, אך הוא היה גאוותן ודחה את כולן בטענה שהן לא ראויות לחיבה שלו. יום אחד הוא טייל בהרים עם חברים, עד שתעה בדרך ונפרד מהם. אקו הבחינה בו מרחוק והתאהבה בו ממבט ראשון, אך לא יכלה להגיד שום דבר. הוא צעק "יש פה מישהו?" והיא צעקה לו בתגובה "מישהו!" הוא קרא בחזרה "בואי לפה, כדי שנהיה יחדיו!" אקו פירשה את זה כהבעה של חיבה מצידו, רצה אליו ונזרקה עליו בחיבוק. נרקיסוס ההמום הדף אותה מעליו ודחה אותה בנבזיות. אקו התרחקה ממנו, שבורת לב, אבל לא יכלה להסיר ממנו את העיניים ולכן נשארה בקרבת מקום.

נמסיס, אלת הנקמה, ראתה את מה שקרה החליטה שנרקיסוס צריך לשלם על מעשיו. היא הובילה אותו אל אגם קטן, שהיה הכי צלול מכל גופי המים, ממש כמו מראה. נרקיסוס ראה את ההשתקפות של עצמו בפעם הראשונה בחייו, ומיד התאהב. אחרי ימים שלמים בהם לא זז ממקומו, הבין שלא יוכל לממש את אהבתו והתאבד על שפת האגם. כל הנימפות באיזור התאבלו ורצו לקבור אותו, אך גילו שגופתו נעלמה ובמקומה היה פרח, המוכר היום בתור נרקיס (אולי פנאוס, אל נהרות, היה מאחורי זה. יש לו עבר בהפיכת אנשים לצמחים). אקו המשיכה להסתובב בהרים עד שמתה והפכה לאפר, כשכל מה נשאר זה הקול שלה. באופן לא מקרי, פירוש השם שלה באנגלית הוא "הד". הסוף!

עוד סיפור עצוב למדי, מעט מאוד מהם נגמרים בסוף טוב. יש הקבלה מעניינית בין שתי הדמויות– גם אקו וגם נרקיסוס נענשים על-ידי האלים, מתאהבים ומתים בעצב לאחר שלא הצליחו לממש את אהבתם. את הגאוותנות של נרקיסוס אפשר גם לפרש בתור היבריס, חטא שחוזר על עצמו בהרבה מהסיפורים היוונים (כמו אנטיגונה). בנוסף, אחד המקורות לסיפור הוא אוסף השירים של אובידיוס שנקרא מטמורפוזויס. פירוש השם הוא "שינוי צורה", והרבה מהדמויות בשירים עוברות את התהליך, כולל כאן – שתי הדמויות מתחילות בצורה אנושית, כשאחת הופכת רק לקול והשניה לפרח. מוסר ההשכל הוא, שוב, שאלים הם שמוקים וגם – אם אנשים לא מחזירים לכם אהבה, אולי כדאי להמשיך הלאה ולא להתקבע עליהם.

ביקורת: קרב המינים

לכודים בתוך עצמנו – צבים כל הדרך למטה