ב ,

שני אשכרה רואה סרטים: פברואר 2018

לפני שהפרויקט יוצא לפגרה, שני ראתה כמה מסרטי 2017 ועוד השלמות

שני אשכרה רואה סרטים הוא פרויקט שבו אני רואה לפחות סרט אחד כל שבוע. הוא נמשך יותר מחצי שנה, וכבר היה פוסט סיכום אחד שלו באתר. עכשיו הוא יוצא לפגרה. מאד נהניתי להגביר את צריכת הסרטים שלי אבל יש לי כמה דברים מעניינים יותר לעבוד עליהם כרגע. הפרויקט מן הסתם יחזור בעתיד כי יש לי עוד המון קלאסיקות להשלים וסרטים חדשים לראות. זו רק הפסקה.

הנה הסרטים שראיתי מאז פרסום הפוסט הקודם:

9/12/17 – חיות הפלא והיכן למצוא אותן. חיבבתי מאד. איכשהו הדברים שעצבנו אותי בהארי פוטר עבדו פה. הדמות הראשית שוב ממלמלת ומגושמת, אבל לניוט אין את תחושת החשיבות העצמית של הארי פוטר, והמוטיבציה העיקרית שלו היא דאגה לשלומם של בעלי חיים – וזה הופך אותו למקסים בעיניי.

15/12/17 – Ingrid Goes West. סרט קטן ונהדר שמדבר על הבעיות האמיתיות של הדור שלנו בלי פאתוס ופאניקה. יש בו רגעים אותנטיים ואנושיים שעוזרים לנטרל את הפוטנציאל הציני שלו. כל השחקנים הראשיים נותנים הופעות טובות מאד, אבל אליזבת’ אולסן – באופן מפתיע – מרשימה במיוחד.

21/12/17 – תברח. אני בדרך כלל לא רואה סרטי אימה אבל החלטתי לחרוג ממנהגי לאור זה שהדיבור עליו התעלה על גבולות הז'אנר. המשחק והצילום נהדרים, והוא סרט טוב וחשוב. אני עדיין לא יודעת אם אימה היא הדרך הנכונה להעביר את הדברים המצוינים שיש לו להגיד, אבל יכול להיות שזה רק בגלל שאני אישית לא מחוברת לז'אנר הזה.

27/12/17 – ספיידרמן: השיבה הביתה. ספיידי הוא גיבור העל האהוב עליי, ולמרות שוויתרו פה על אספקט חשוב של הדמות שלו, אני חושבת שזו הגרסה הקולנועית הכי טובה שלו עד היום. המפגש בין ז'אנר גיבורי העל לז'אנר סרטי התיכון עובד מצוין, ולדעתי זה גם הסרט הכי טוב שראיתי ביקום הקולנועי של מארוול.

31/12/17 – חולי אהבה. קומדיה רומנטית נהדרת, אפילו שברובו הוא בכלל דרמה משפחתית. הכימיה בין שני השחקנים הראשיים מעולה, והוא גם מצחיק באמת. הז'אנר של קומדיות רומנטיות מתקשה לחדש ולהרשים, והסרט הזה בהחלט בולט בו לטובה. העובדה שהסרט מבוסס על סיפור ההיכרות האמיתי של קומייל ננג'יאני ואמילי גורדון שכתבו אותו הופך אותו לעוד יותר מתוק.

13/1/18 – תלמה ולואיז. סרט מצוין ומרגש, עם משחק נהדר, שמאד הולם את רוח התקופה הנוכחית. הבעיה היחידה איתו היא שהדמות של הארווי קייטל מיותרת ומחלישה את האפקט שלו.

סלאש פיקשן: התפתחותו של ז'אנר הסלאשר

ביקורת: אני, טוניה