ב ,

סנטה סודי: Tales of Halloween

עשרה סיפורים של עשרה במאים על חג אחד

בחג המולד האחרון התחלנו משחק סנטה סודי בתת-תרבות, שבו כל אחד מאיתנו העלה שם של אחד מחברי הבלוג בגורל, ובחר עבורו מתנה – המלצה על יצירה שהנמען עשוי לאהוב. קסם בחר להמליץ לי לצפות בסרט Tales of Halloween (סיפורי ליל כל הקדושים).


נראה לי שכבר הזכרתי כאן פעם או פעמיים את אהבתי לז'אנר האימה. לכן זה כנראה לא מאוד מפתיע שקסם בחר עבורי סרט שקשור אליו. העניין הוא שעד חשיפת הבחירה שלו מעולם לא שמעתי על הסרט הזה, שהוא יחסית חדש (יצא ב-2015). קסם עצמו אמר שגילה אותו באיזו פינה נידחת בנטפליקס. לא היה לי מושג למה לצפות, אבל הסתקרנתי כשקראתי בתקציר שזה סרט אנתולוגיה: אוסף של סרטים קצרים עם סיפורים שונים, שהקשר ביניהם הוא שכולם מתרחשים באותה העיירה בלילה של ליל כל הקדושים.

אנתולוגיות אימה הן לחלוטין לא דבר חדש, וזה פורמט יעיל ביותר. לפעמים יש סיפורים שמתאימים לרבע שעה במקום שעה וחצי, אז פשוט מאגדים כמה מהם ומשחררים אותם יחד כסרט מלא. יש לסרט כזה יתרון וחיסרון על פני סרט רגיל – מצד אחד, אין עלילה קוהרנטית וכל עשר דקות מתחיל סיפור חדש עם דמויות חדשות שצריך להכיר. מצד שני, אם אחד הסיפורים לא לטעמכם, במקום להיות תקועים איתו לעוד שעתיים פשוט מחכים קצת והוא מתחלף באחד אחר. זו גם דרך טובה לבחון עבודות של מספר במאים בבת אחת, ואולי לסמן חלק מהם ככאלה שכדאי לשים עליהם עין.

דרך אחת לעשות סקירה של אנתולוגיה היא לפרק אותה לחלקים ולדבר על מה שעבד ומה שלא עבד בכל אחד מהם. אבל מעבר לכך שעל חלק מהסרטים בקושי יש לי מה להגיד לעומת האחרים, אני חושב שאפשר גם לבחון את התחושות שלי לגבי הסרט כמכלול. מן הסתם סרטי אנתולוגיה לא יהיו אחידים ברמה לכל אורכם, אבל תמיד כשאני מסיים סרט כזה אני יודע אם אהבתי אותו או לא. למשל, ב-XX שיצא בשנה שעברה – אנתולוגיית אימה שאת כל הסרטים הקצרים בה ביימו נשים – יש נקודות חיוביות, אבל בגדול הסרט הרגיש לי מפוספס ומאכזב. דוגמה לאנתולוגיה שכן עבדה היא ABCs of Death (באחרון יש גם נציגות ישראלית).

Tales of Halloween משתייך גם הוא לקבוצת האנתולוגיות היותר מוצלחות. יש בו סיפורים שפחות עובדים: סיפור אחד על צ'יזבאט הרגיש לי די חסר פואנטה, ובאחר על זוג שלא יכול להביא ילדים יש משהו שאני עדיין לא בטוח אם הוא מטאפורה לא מעודנת על הורות או סתם חלק מהמוזרות של הסרט. אבל הסיפורים בו שכן עובדים הם בהחלט מוצלחים, כשבאחד מהם יש וואן-שוט1 נחמד (אני משוחד כשזה מגיע לוואן-שוטים), והאחד האהוב עליי לוקח את טרופ "הנערה האחרונה" מסרטי סלאשר ונותן לו טוויסט מפתיע.

אני שמח שקסם בחר לתת לי לצפות בסרט, ובגלל החג שבו הוא עוסק, התאריך של פרסום הפוסט היה ברור לנו מרגע שהבחירות נחשפו. אני תמיד אוהב לגלות סרטי אימה חדשים, וספק שהייתי שומע עליו אלמלא המשחק הזה. אחרי הצפייה לא הופתעתי לגלות שלכל הבמאים יש ותק כזה או אחר בז'אנר, ושחלקם עבדו גם על דברים יותר מוכרים (דארן לין בוסמן ביים כמה מסרטי המסור וניל מרשל את החידוש הקרוב של הלבוי). אם אתם מחפשים משהו קצת פחות מוכר ושגרתי לצפות בו היום, מומלץ לבדוק את הסרט הזה.


הערות שוליים:
  1. קטע של צילום רציף שנעשה ללא עריכות.

ביקורת: האדם הראשון

ביקורת: רפסודיה בוהמית