ב ,

ביקורת: הגרינץ'

איך הגרינץ' גנב לי ערב מהחיים

אני לא יכולה לומר שממש ראיתי איזשהו עיבוד קולנועי של ספרי דוקטור סוס. ראיתי חלקים מהלורקס ומחתול תעלול, ואולי גם מאחרים, אבל אף פעם לא עשיתי מאמץ מודע לצפות בסרט כזה. איכשהו הרעיון של לקחת ספר מחורז עם עלילה ומסרים פשוטים וציורים בשני צבעים ולהפוך אותו לסרט של לפחות שעה וחצי לא נשמע לי כמו משהו שאמור לעבוד. אחרי שצפיתי בסרט הגרינץ', אני לא מתחרטת על הפער הספציפי הזה בהשכלה שלי.

הגרינץ' הוא עיבוד לספרו של דוקטור סוס, איך הגרינץ' גנב את חג המולד. הוא עוסק בגרינץ', יצור שעיר וממורמר שחי לצד עיירה בשם הו-ויל. הוא ממש שונא את חג המולד, ולכן הוא מחליט לפשוט על הו-ויל ולגנוב את כל המתנות והקישוטים שלהם כדי להרוס להם את החג. היו לסיפור כמה עיבודים, המוכר מביניהם במדינה מאותגרת חג המולד שלנו הוא הסרט בכיכובו של ג'ים קארי. העיבוד שלשמו התכנסנו הוא סרט אנימציה בהפקת אולפני Illumination, שישמחו להזכיר לכם שהם יצרו את התופעה שנקראת המיניונים בסרט קצר ומיותר שמוקרן לפני הגרינץ', ושלא יכולתי שלא לשאול את עצמי אם יש נפש חיה בעולם שמוצאת אותו מצחיק.

קשה לכתוב שלא אהבתי את הגרינץ' בלי להישמע כמו גרינץ' בעצמי. אני גם ככה חיה בשולי החברה (פתח תקווה) לבד עם הכלב שלי, סובלת מלב מכווץ פי שלושה (או בעגה המקצועית – דיכאון), עצבנית יותר בתקופת החגים, ותמיד מעדיפה להישאר בבית לבד מאשר להימצא בחברת בני אדם. עכשיו גם יש לי תלונות על סרט ילדים לחג המולד עם מסרים חינוכיים? איזו גרינץ'.

#אני_במציאות

וזה לא שהגרינץ' הוא סרט ממש נוראי. יש בו רגעים מצחיקים ורגעים חמודים. פשוט שום דבר בו לא טוב מספיק. האנימציה סבירה לגמרי וברמה הוליוודית, אבל היא גם חסרת השראה ודומה לדברים שראינו בהרבה סרטי אנימציה אחרים. ה"צילום" והעריכה גימיקיים ומעצבנים במיוחד, ועושים שימוש מופרז בטכניקות שנחמדות לשוט או שניים, אבל מתחילות להימאס בשלב מסוים. הפסקול מעניין, אבל לפעמים מסיח את הדעת מהסרט. הבדיחות כמעט תמיד מרגישות כאילו נכתבו לפי נוסחה לכתיבת סרטי ילדים.

בנדיקט קמברבאץ' בתפקיד הגרינץ' עושה עבודה סבירה בהחלט, אבל הדמות עצמה לא מלהיבה. הגרינץ' אמור להיות טיפוס שלילי אבל עדיין אמור להיות לנו אכפת מהמסע שהוא עובר. הגרינץ' של קמברבאץ' איבד את הסימפתיה שלי כשראיתי איך הוא מתייחס לכלב שלו. מקס הוא לא רק חיית המחמד של הגרינץ' – הוא גם שותף לחיים וגם עבד נרצע. הגרינץ' מתאכזר למקס בערך בכל דרך אפשרית, ובנוסף לכך הקשר ביניהם כולל את כל המאפיינים הקלאסיים של מערכות יחסים מתעללות. מלבד הזוג הטרגי הזה יש בסרט עוד כמה דמויות, מעניינות יותר או פחות. קינן תומפסון מדבב את אחד מאנשי ההו והוא מאוד משעשע וחמוד, בקלות הדמות הכי טובה בסרט. לעומת זאת סינדי לו, בדיבובה של קמרון סילי, היא דמות מושלמת מדי וכתוצאה מכך משעממת להפליא, והמלאכיוּת שלה פשוט מעוררת בחילה.

מכיוון שהגרינץ' הוא סרט של שעה וחצי שמבוסס על ספר דקיק, הוא היה צריך להרחיב את העלילה לא מעט. הרבה מהתוספות הגיוניות ונחמדות. חלקן – כמו המוטיבציה של סינדי לו המטופשת – קלישאתיות ממש. במסגרת המאמץ לרפד את הסיפור גם הגרינץ' קיבל סיפור רקע שלם. השנאה שלו כלפי חג המולד ואלו שחוגגים אותו כבר לא קשורה למטרדי רעש (אפילו שזו מוטיבציה מוצדקת לחלוטין בפני עצמה), אלא נובעת מהילדות האומללה והטראומטית שלו, וזה הופך את הטיפול ברגשות שלו להרבה יותר בעייתי. רגשות שליליים כמו עצב וכעס הם לא דבר שקל לסרטי ילדים להתמודד איתו. היחס אליהם מאוד מורכב וצריך לאזן בעדינות בין מתן לגיטימציה לתחושות עצמן לבין מציאת פתרון למה שגורם להן. סרט הילדים היחיד שאני מכירה שמתייחס לנושא ברגישות ובמורכבות הראויות ומעביר מסרים חיוביים לגביו הוא הקול בראש. שאר הסרטים פותרים את האתגר בכך שהם מעבירים מסר פשוט – לא כדאי לכם להיות עצובים וכועסים, תהיו שמחים במקום. רק שזה מסר בעייתי מאוד, וגם כזה שפוגע בי אישית.

בנוסף ליחס המזלזל שלו כלפי הקשיים של הדמות הראשית, הסרט מנסה להעביר מסר נוסף שלקוח מהספר של דוקטור סוס – העיקר בחג המולד הוא לא המתנות והאוכל, אלא החברה והשמחה. אני מוכנה לקבל את המסר האנטי-מסחרי הזה מסופר ילדים. קצת יותר קשה לי לקחת אותו ברצינות כשהוא מגיע מחברה שמוכרת שמפו, תחתונים וקרוקס של המיניונים. ילדים מן הסתם לא יהיו ציניים כמוני כלפי הנושא הזה, וייתכן שזה מסר שאתם מעוניינים ללמד אותם ושהסרט יועיל בתחום הזה, אבל להישאר בבית ולשחק משחקי חברה יעביר את המסר הזה אפילו יותר טוב.

אם אתם בכל זאת רוצים בחנוכה הקרוב ללכת לסרט שישתיק את הילדים לקצת פחות משעתיים – ואני ממש לא מאשימה אתכם – לכו לראלף שובר את האינטרנט. הוא כנראה ההיפך הגמור מהמסרים האנטי-מסחריים של הגרינץ', אבל הוא סרט נהדר עם המון נשמה, וגם בדיחות העז הצורחת שלו טובות יותר. הגרינץ' לעומת זאת הוא סרט בינוני, נוסחתי ולעיתים מעצבן. הילדים שלכם אולי יהנו ממנו, אבל אין לו שום דבר להציע בשבילכם והוא לא מה שירחיב לכם את הלב בתקופת החגים הזו.

ביקורת: ראלף שובר את האינטרנט

סנטה סודי: גאווה ודעה קדומה