ב ,

ביקורת: אלמנות

הנשדד העיקרי בסרט הזה הוא הפוטנציאל שלו

יש לנו חצי שעה לעשות את זה. משימה אחרונה שאחריה נהיה מסודרים לכל החיים. אני יודע שכבר הוצאנו אל הפועל שודים בעבר, אבל הפעם זה שונה – כי הפעם אנחנו משפחה. תכננתי את הכל עד לפרט האחרון, ואפילו כשייראה כאילו נכשלנו, אתם תגלו שהכל בעצם היה חלק מהתוכנית המפורטת שלי. השוטרים לא יתפסו אותנו בחיים, כי אנחנו חכמים יותר מהם. את כולכם אספתי במונטאז' מהיר בגלל הכישורים המיוחדים שלכם, שבהם תזכו להשתמש במהלך השוד המתוחכם שלנו. למשל אתה, הבחור שיודע לשיר הפוך – חשבת שהיכולת הזו שלך לא תשמש אותך לשם דבר בחיים? חשוב שנית! מסתבר שהיא מצוינת לביצוע הפשע המושלם! עכשיו אני אסביר לכם בדיוק איך יתנהל השוד לפרטי פרטים על גבי לוח מונופול. אתה תהיה הנעל, אתה המכונית, את הטלפון ואני הקובייה: כי אני שולט בכולכם.

את הסצנה הזו לא תמצאו בסרט השודים החדש אלמנות. לא תמצאו בו גם קטעים מגניבים לצלילי ג'אז, או את ההאקר שבמשך כל השוד מסתכל על הכול מאיזה מחסן נטוש וצועק על כולם באוזנייה "מה אתם עושים?!" אם אתם מחפשים סרט שודים קלאסי בכיכובן של נשים, אולי כדאי לכם לראות את אושן 8. אם אתם מחפשים דרמת פשע שסובבת סביב שוד, אולי רק אז כדאי לכם לבדוק את אלמנות. אבל רק אולי.

אלמנות מספר את סיפורן של שלוש נשים שהתאלמנו כאשר בני זוגן נהרגו בשוד שיצא משליטה. כשהנשדדים מגיעים ומבקשים יפה את כל הכסף בחזרה, הן מחליטות לבצע בעצמן את השוד הבא שבני זוגן תכננו לפני שמתו. עד כאן זה נשמע ממש נחמד, והיה אפשר להוציא מזה קומדיה הוליוודית חמודה מאוד עם קריסטן וויג, טיפאני האדיש ואיימי שומר, שבו זמנית גם צוחקת על קלישאות של סרטים מהז'אנר וגם מצחיקה בטירוף, כי תמיד מצחיק לשים מישהו בסיטואציה שאין לו מושג מה הוא עושה בה. אבל לא, הסרט אלמנות לא רוצה להיות קומדיה מצחיקה – הוא רוצה להיות רציני. הבעיה היא שנורא קשה לקחת אותו ברצינות עם פרמיס שכל כך מתאים לסרט קליל ומטופש.

ונראה שהסרט יודע את זה, כי הוא מפציץ את הצופה במיליון קווי עלילה אחרים שלא לחלוטין נוגעים בשוד של האלמנות, אבל נוגעים בנושאים חשובים בחברה המודרנית. אתם יודעים, הדברים הרגילים שגורמים לסרט להיות מועמד לאוסקר: יחסי שחורים-לבנים, פוליטיקה אמריקאית, אובדן, זנות… הסרט הוא בו זמנית דרמה פוליטית, סאטירה חברתית, סרט פשע ומותחן, ולמרות שהוא מצליח לייצר סצינות איכותיות ומוצלחות תחת כל ז'אנר שהוא לוקח על עצמו, משהו בערבוב מרגיש עצלני. ברגעים הטובים שלו הוא עדיין מרגיש כמו סרטים אחרים שראיתם ומעולם לא ביקשתם לדעת מה יקרה אם הם יתחברו לסרט אחד.

על התסריט חתומים סטיב מקווין, שהוא גם במאי הסרט, וגיליאן פלין, שכתבה את הספר נעלמת. למרות שמבין שניהם סטיב מקווין (12 שנים של עבדות) הוא האחד שאמור לסקרן יותר, אני הגעתי לסרט בציפייה לראות דווקא את הצד של גיליאן. לא רק שנעלמת הוא אחד הספרים האהובים עליי, לדעתי היא גם עשתה עבודה יוצאת דופן כשעיבדה את ספרה הבלתי אפשרי לצילום לתסריט יפהפה. לצערי, נראה שהשתן קצת עלה לה לראש אחרי שהטוויסט העיקרי של נעלמת עבד בצורה כל כך טובה, וכנראה לכן היא מכניסה פה עשרות טוויסטים שנעים על הספקטרום בין חביבים בהחלט לצפויים להחריד. סטיב מקווין בכיסא הבמאי מצליח להוציא את המיטב מהתסריט הבעייתי, וסצינות קלישאתיות עדיין מצליחות לעבוד בגלל עבודה טכנית מוצלחת של כל הנוגעים בדבר.

כמו הרבה סרטים בינוניים שמנסים לרוץ לאוסקר, גם הסרט הזה חייב הרבה לקאסט שלו. וואו, איזה קאסט. יש בסרט הזה כל כך הרבה שחקנים נהדרים שאפילו הפוסטר לא מצליח להכניס את כולם. בראש הצוות עומדת ויולה דיוויס, בתפקיד המוצלח יותר שלה מבין שני הסרטים שבהם היא מאגדת קבוצה של אנשים מפוקפקים. יש לבחורה הזו חתיכת כישרון, ולמרות שהיא זכתה באוסקר רק לפני שנתיים, אני ממש לא אופתע אם היא לכל הפחות תועמד שוב השנה. לצידה משחקות בתפקיד האלמנות מישל רודריגז (סרטי מהיר ועצבני) ואליזבת דביקי (שומרי הגלקסיה 2) ומראות ששווה להתייחס לשתיהן כאל שחקניות רציניות. אבל מי שיוצא הכי גדול בסרט הזה, בלי שום שאלה, הוא דניאל קלויה, אותו אתם אולי מכירים מהסרט תברח. הוא משחק פה את הנבל בסיפור, והוא מצליח ליצור דמות כל כך מאיימת שרק הדרך שבה הוא עומד מצליחה להפחיד. כל רגע שבו הוא על המסך הסרט עולה בכמה רמות, אבל לצערנו הוא לא נוכח מספיק – כי התסריט לא יודע לאזן בין הדמויות שלו. יש בסרט גם כלבלב קטן וחמוד, אגב, והוא דווקא נמצא בסרט בדיוק מספיק זמן (שזה הרבה).

הסרט מבוסס על סדרה בריטית מתחילת שנות השמונים. מכיוון שלא צפיתי בה, אין לי דרך לדעת האם הסרט שומר על אותו הטון או אם הוא משתמש בעלילת הסדרה רק כבסיס כדי לספר את הסיפור שלו. בגלל שהסדרה שודרה ב-1983, אני מנחש שלא היו בה דיונים על הבדלי גזע ועל הפוליטיקה האמריקאית של 2008. לכן אני יוצא מנקודת הנחה שלא רק שהסרט הוסיף לעלילת הסדרה, הוא גם קיצר אותה מחמש שעות לשעתיים ועשרה. כמובן, לא הייתי צופה בסרט אם הוא היה באורך כזה, אבל אני תוהה האם אולי היה שווה להפוך את הסרט החדש למיני סדרה של 4-6 פרקים. אלמנות בגרסתו הנוכחית מבזבז הרבה מהזמן שלו על פיתוח עלילה ומעט מדי על פיתוח דמויות. שני הדברים חשובים בשביל ליצור סיפור מעניין, ולכן אני חושב שהארכה לאורך של סדרה הייתה נותנת ליוצרים מספיק זמן גם בשביל לספר את כל הסיפור שהם רוצים, וגם לתת לדמויות זמן להתפתח ולא להרגיש תמיד כמו דמויות קרטון עם מדבקות על המצח שרשום עליהן דברים כמו ״הקשוחה״, ״הטיפשה״ ו״הרגישה״.

אבל אלמנות הוא עדיין סרט, וכסרט הוא אכזבה. מעורבים בו אנשים מוכשרים שהיו יכולים לתת עוד קצת בשביל שהסרט יצא מוצלח באמת. יש לתסריט הרבה פוטנציאל, ואני מאמין שעם כמה שינויים הוא היה יכול להיות משהו מיוחד. כמו כל סרט שודים שבו המנהיג מאחד קבוצה של אנשים מרקעים שונים, גם אלמנות יוצר סרט ממגוון סצינות שכבר ראיתם בסרטים אחרים ששונים מאוד אחד מהשני, אבל אם המטרה שלו היא לבצע את השוד המושלם, אז אולי כדאי לחזור לשלב התכנונים.

סנטה סודי: Please Like Me

ביקורת: ראלף שובר את האינטרנט