ב ,

סיכום 2021: הרגעים המוזיקליים המוצלחים של השנה

מה הוא סיכום שנה בלי אוסף רנדומלי של שירים ואזכורים?

זו הייתה שנה מוזיקלית במיוחד1. יצאו יותר מחזות זמר משאני זוכרת בכל שנה אחרת וגם בסרטים שלא מוקדשים לז׳אנר היו רגעים מוזיקליים מוצלחים וכיפיים. להלן הרגעים המוזיקליים הטובים ביותר של 2021, ללא סדר מסוים, אך תחילה, כמה עובדות נחמדות:

  • ברשימה הזאת 4.5 מהרגעים קשורים לאיזה אחד בשם לין מנואל מירנדה.
  • ארבעה מהרגעים הללו קשורים באופן ישיר לתרבות הלטינית.
  • ארבעה מתוך הרגעים המוזיקליים הם באנימציה, לעומת שישה בלייב אקשן.
  • רק שניים מהסרטים שאני הולכת להזכיר למטה הם עיבודים למחזות זמר בברודוויי.
  • שירותי הסטרימינג שולטים עם שבעה כותרים ברשימה.
  • האולפן עם הנוכחות הגבוהה ביותר ברשימה הזאת (כי בכל זאת, הדירוג שלי) הוא כמובן דיסני.

טיק… טיק… בום! / Sunday

כבר כתבתי על אהבתי לסרט בהרחבה, אבל אם אני צריכה לבחור רגע מוזיקלי אחד מהסרט אחרי לבטים רבים אני בוחרת ב-Sunday, שהוא הנוקמים: סוף המשחק של עולם מחזות הזמר. נכון, ההברקה הכי גדולה של הסרט (והמחזמר) לדעתי היא השיר Therapy. הכי נהניתי מ-Boho Days כי שירים סמי-אקוסטיים עם קצב חוזר זה השטיק שלי, ומה שבכלל מתנגן לי בראש בלופים אחרי הצפייה הוא 30/90 או Louder Than Words. אבל Sunday הוא תרגיל של ג'ונתן לרסון בכתיבת שיר בסגנון סונדהיים, וכמובן מחווה ישירה למחזמר שלו Sunday In The Park With George. הסצנה הזאת היא עונג צרוף למי שמכיר אפילו קצת את ברודוויי. יש פה את כל הקמאוז שאפשר לחשוב עליהם ועוד, וגם השיר מוצלח. לשמחתי לין מנואל מירנדה גם פרסם בטוויטר שרשור נהדר על מאחורי הקלעים של הסצנה הספציפית הזאת.

אנקאנטו / לא מדברים על ברונו

יש סרט דיסני חדש בעולם, וכמובן איתו מגיע פסקול חדש וכיפי שהילדים שלכם כנראה לא יפסיקו להקשיב לו. כבר כתבתי שדווקא לא כזה התלהבתי מהפסקול של הסרט כמו שציפיתי, אבל השיר של ברונו פשוט פנינה וכר פורה לממים. נראה אתכם מוציאים את הפזמון הזה מהראש שלכם! אני רוצה ספין אוף רק על הדוד המוזר שיודע את העתיד וכולם אומרים לו לסתום את הפה.

בפנים / ברוכים הבאים לאינטרנט

Apathy's a tragedy, and boredom is a crime

Anything and everything all of the time

על הספיישל/מופע/סרט של בו ברנהם קשה לי להמליץ, לא כי הוא לא טוב, אלא כי בפנים הוא יצירה מוזרה מאוד, וצריך לבוא אליו עם קצת ידע על מה הולכים לקבל. חשבתי שהסרט לא השאיר עליי רושם יותר מדי גדול, ואז מצאתי את עצמי כל הזמן מזמזמת את השיר הזה שהוא המנון החיים שלי.

שכונה על הגובה / In The Heights

שכונה על הגובה הוא הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים ב-2021. שלוש פעמים מלאות ישבתי מול הסרט ולא כל כך נהניתי ממה שעשו למקור הבימתי, שלוש פעמים ישבתי והתאכזבתי מחדש שהשיר האהוב עלי Sunrise נחתך החוצה, אבל שלוש פעמים חייכתי בטירוף ברגע ששיר הנושא של הסרט התחיל. הצורה שבה ג׳ון מ. צ׳ו מנצל את המדיום הקולנועי בשביל להמם את הצופים ראויה להערצה. בסופו של דבר, אני נהנית מהדברים הפשוטים בחיים: אנתוני ראמוס בקלוז אפ שר על כמה שהוא אוהב את ניו יורק, תוך שהוא עומד מאחורי דלפק בחנות קטנטנה ומאחוריו הימים עוברים והרקעים מתחלפים.

דינוזאור ברברי

הדבר הכי טוב שיצא השנה מתאגיד הענק דיסני הוא הסרט הקצר הזה, כחלק מפרויקט בדיסני פלוס שרץ בשנה השנייה כבר. את הפרוייקט Short Circuit כבר הזכרתי בעבר בפוסט שלי על דיסני פלוס. הסרט הקצר דינוזאור ברברי הוא בעצם שיר הנושא הכי כיפי לתוכנית המצוירת משנות השמונים שלא קיימת. לצערי הסרט זמין בארץ רק בדרכים לא חוקיות, אבל אני באמת באמת ממליצה לפנות 4 דקות מהחיים שלכם ולראות אותו אם יש לכם איך.

קודה / Both Sides Now

קודה, או באנגלית CODA, Children of Deaf Adult הוא רימייק אמריקאי לסרט הצרפתי (הממש מקסים ומומלץ) משפחת בלייה. הסרט מספר על רובי, ילדה בת 17 שגדלה במשפחה חירשת (אמא, אבא ואח) והיא מאזנת את חייה בין בית ספר לעזרה בעסק הדיג של אבא שלה. המורה למוזיקה של רובי מגלה שיש לה כישרון שירה ובמשך הסרט היא מתמודדת עם פיתוח הכישרון והתחביב שלה, אהבה חדשה, והתמודדות עם המשפחה שלה במיוחד שהם לא כל כך מתלהבים מהתחביב החדש שהיא מצאה. לקראת סוף הסרט, ברגע המרגש המכונן, רובי נבחנת לבית ספר יוקרתי למוזיקה בזמן שהמשפחה שלה צופה. היא שרה את השיר Both Sides Now של ג׳וני מיטשל וכמובן גם משתמשת בשפת הסימנים במקביל, והרגע הזה, עם כל הקלישאות, עובד.

טאטואין רפסודי / Galactic Dreamer

כחלק מהרחבת העולם של סרטי מלחמת הכוכבים, יצאה השנה סדרת אנתולוגיית סרטים קצרים מאולפני אנימה שונים בשם Star Wars: Visions. קודם כל סחטיין על דרך מקורית ומגניבה במיוחד לאחד בין עולמות שמצד אחד קשורים בצורה הדוקה2, ומצד שני לא באמת נפגשים. אני לא בטוחה שטאטואין רפסודי (Tatooine Rhapsody) של אולפני Studio Colorido הוא הסרט הטוב ביותר בחבילה, אבל הוא גרם לי לעשות דבר מאוד משונה: להעביר את שפת הדיבוב ליפנית. אני באמת לא יודעת להסביר את זה, אבל השיר של הלהקה בסרט פשוט עבד הרבה הרבה יותר טוב כאשר התייחסתי אליו כאל JRock. 

סיפור הפרברים / Cool

בואו נתחיל בגילוי נאות: אני לא ממעריצי סיפור הפרברים. מעולם לא התחברתי למחזמר הזה, ואת אהבתי לסונדהיים ז״ל רכשתי ושימרתי דרך שאר עבודותיו. אבל אין ספק שהעיבוד החדש בניצוחו של שפילברג הוא הישג ויזואלי – המצטיין לדעתי הוא מייק פייסט שמשחק את ריף והביצוע שלו ל-Cool, שיר שהוא מראש לא להיט, אבל בהחלט זורח בסרט.

הוקאיי / רוג׳רס המחזמר

בין כל סדרות המארוול הנהדרות שיצאו השנה (היי לך וונדהוויז׳ן אהובתי), בסוף השנה שודרה גם סדרה על איזה נוקם, קלינט ברטון, ובכלל על קייט בישופ, צעירה עשירה שגדלה בניו יורק והנוקם המועדף עליה הוא לא אחר מאשר הוקאיי. הסדרה עצמה בסדר, והפתיעה אותי לטובה כשציפיתי לגרוע מכל. אבל הדבר הכי טוב שיצא מהסדרה הזאת הוא השיר Save the City מהמחזמר הפיקטיבי רוג׳רס3 שמציג עכשיו (2024) ביקום הקולנועי של מארוול. אבל הכי הכי חשוב? אחד הזמרים הראשיים בשיר הזה הוא לא אחר מאשר אדם פסקל, רוג׳ר המקורי ברנט ואחד משחקני ברודוויי האהובים עליי.

ויוו / My Own Drum

בגדול, הסרט ויוו לא כל כך הלהיב אותי. הסיבה היחידה שראיתי אותו היא השירים של אותו לין מנואל מירנדה, ותכלס, הם לא היו משהו, חוץ משיר אחד. התאהבתי בשיר הזה אחרי בערך חמש שניות – הקצב שלו שבה אותי. הוא והאח המוזיקלי שלו מאנקאנטו, Surface Pressure, הם שירי הסגר של לין4 ואני כמעט רוצה שהוא יחזור למצב הזה כדי להוציא עוד שירים קצביים ו״מלחיצים״ כאלה. 10/10 מזדהה וממליצה על האווירה שלהם, תואם מאוד ל-2021.

ולפני הסיום כמה אזכורים קטנטנים, כי גם להם מגיע,

השנה הזאת בכלל נפתחה עם הופעה דיגיטלית של רטטוי: המחזמר, ותאמינו לי, אני לא מתחרטת על חמשת הדולרים ששילמתי כדי לראות את השידור הזה. ואם כבר מחזות זמר, הסרט של כולם מדברים על ג׳יימי זוכה באות של כבוד כמכלול כעיבוד השני הכי טוב השנה. ובמיוחד אני רוצה לציין את השיר המקורי שהוסיפו לסרט שהיה ממש חמוד. הפסקול המצטיין של השנה, לפחות ברמת ה״וואי, ממש ניסיתם, איזה כיף שכל השירים ביקום פה״ הוא קרואלה. ולמרות כל הלהיטים של קרואלה, השימוש הכי מפתיע וכיפי בשיר קיים הוא לטעמי הגרסה האינסטרומנטלית של Nothing Else Matters בג׳אנגל קרוז, שאין לי דרך אחרת לתאר אותה מ"ממש מגניבה". וכן, שוב דיסני, אבל הפעם בגזרת סרטי הטלוויזיה: ספין המספר על צעירה ממוצא הודי שרוצה להיות דיג׳יי. אין בו שום דבר איקוני שיישאר איתנו, אבל זה אחד מסרטי הדיסני החדשים והכיפיים ביותר שיצאו. 

הערות שוליים

  1. אתם צריכים לשאול? כמובן שיש לי רשימה בלטרבוקסד.
  2. אחת מההשפעות הכי חזקות על הסרט הראשון בסדרת מלחמת הכוכבים הוא הסרט המבצר הנסתר של אקירה קורוסאווה.
  3. כמובן שהעיצוב, הקיום והביצוע של המחזמר הזה מושפע מהמילטון.
  4. לין התארח בפרק של הפודקאסט For Scores שבו הוא צחק על העובדה שמרגישים איזה שירים הוא כתב בזמן הסגרים של הקורונה.

תגובות

טוען...

תגובות

ביקורת: קינגסמן: ההתחלה

ביקורת: באטמן