ביקורת: אליטה: מלאך קרב

חמש שנים אחרי עיר החטאים: עלמה להרוג, רוברט רודריגז חוזר לביים סרט אקשן עתידני המכוון הרבה יותר לקהל של ספיי קידס האלמותי –  אליטה: מלאך קרב. הסרט מתרחש בעולם שבו האנושות התקדמה טכנולוגית מספיק כדי לפתח סייבורגים מתפקדים וערים מרחפות באוויר, אך בתאריך שלא ידוע לנו הייתה מלחמה שבמהלכה נפלו כל אותן ערים חוץ מאחת, זאלם.

אליטה: מלאך קרב נפתח בשנת 2563, כמה מאות שנים אחרי אותו אירוע המכונה "הנפילה". ד"ר דייסון אידו (כריסטוף ואלץ) הוא רופא רובוטים שמוצא יום אחד במגרש גרוטאות ראש של רובוטית ונותן לה גוף חדש. הרובוטית הזאת – שהופכת לגיבורת הסרט – מקבלת ממנו את השם אליטה. בזכות העובדה שאליטה (רוזה סלאזר) "נולדה אתמול" אנחנו יכולים בתור צופים לחקור איתה את העולם ולגלות את החוקים שבו ואת יחסי הכוחות בין היצורים המאכלסים אותו.

זאלם, העיר המרחפת שנשארה, היא אוטופיה נשגבת ונפרדת לחלוטין מהעיר שבה גרים הגיבורים. בעולם של הסרט אסור להשתמש בנשק חם וציידי הראשים בעיר מתנקשים בפושעים שעוברים על החוק. ציידים אלה הם לרוב סייבורגים ואחד מהם, זאפן (אד סקריין), הוא האנטגוניסט שמחליט לצוד את אליטה.

אחד הדברים הבולטים בעולם זה הוא הספורט הפופולרי "מוטורבול", שלמיטב הבנתי הוא שילוב של רולר דרבי עם כדורסל (אבל אלים יותר, כי גם כלי נשק יכולים להיות מעורבים). יש ליגה לספורט שנחשבת יוקרתית והאלוף בליגה זוכה "לעלות" לזאלם. אליטה מתחברת להוגו (קיאן ג'ונסון), נער מהרחוב שמלמד אותה את הספורט ועוזר לה לחקור עוד חלקים בעיר וללמוד על ההיסטוריה שלה.

עם התקדמות הסרט אנחנו לומדים שלאליטה יש יכולות גופניות גבוהות בהרבה מהממוצע וכי לווקטור (מהרשלה עלי) המנהל את קרבות המוטובול יש מניעים נסתרים לגבי עתיד האנשים בעיר. הסיפור עצמו בנאלי להחריד. אומנם יש במהלך הסרט כמה סצנות קרב מרשימות מאוד (בכל זאת, סרט של רוברט רודריגז) והאפקטים מוצלחים, אבל עלילה לא באמת משחקת תפקיד באף שלב.

את הסרט הפיק ג'יימס קמרון אחרי שעבד על הרעיון כבר כמעט עשרים שנה. גיירמו דל טורו הכיר לקמרון את המנגה מלאך קרב אליטה מאת יוקיטו קיסירו והוא מספר שהסיפור כבש את ליבו והוא נמשך להפיק אותו כי הרגיש שבאמצעותו הוא יוכל לתת לבתו (שאז רק התחילה את שנותיה כמתבגרת) מודל אקשן נשי מוצלח. קמרון הצהיר כי בכוונתו להשתמש בסיפור הגרעין של המנגה המקורית תוך כדי התמקדות ספציפית בארבעת הכרכים הראשונים, אך הסרט עצמו מרגיש יותר כמו הכנה לסאגת סרטים והקדמה לעולם מאשר סיפור בנוי ושלם. הסרט שם את כל הכלים על הלוח, אבל הוא לא באמת משחק איתם.

הייתי שמחה לספר עוד על העלילה והסרט ולהגיד את דעתי אבל אין באמת אחת כזו. במקום ליצור לי חצי שעה של הקדמה ואז לספר סיפור, הסרט מתחיל לעשות משהו מעניין רק בחצי השעה האחרונה שלו. הדמויות הראשיות מחולקות לדמויות שמסתובבות בעולם בלי הסבר ברור על הקשר שלהן לסיפור, ולדמויות שמרגישות כמו שבלונה לא מפותחת עם מניע שנשלף ישירות ממשחק מחשב לילדים. אם לשפוט לפי הדירוג של PG-13 שקיבל הסרט הוא מכוון לכאורה לקהל צעיר, ולעומת זאת האלימות בו מאוד גרפית. בפועל נוצר מצב שבו הסיפור מזגזג בין ניסיון למוסר השכל ברור (ומאוד בסיסי) לבין קרבות מרשימים ומלאי דם כמצופה מרודריגז.

את הסרט ראיתי באולם החדש של קולנוע יס פלאנט – ה"Screen X". יש מסכים בשני צידי מסך הקולנוע הקיים, ובהם מוצגת תמונה מורחבת של הסרט ברגעי מפתח. במהלך רוב הסרט הפיצ'ר הזה היה כבוי, וכאשר הוא דלק הייתה בו תמונה (באיכות קצת פחות טובה) שחברה חיצונית יצרה בהתבסס על חומר המקור ותמונות מהסט כדי לתת לצופה מבט רחב יותר על הנעשה בפריים הראשי. האפקט היה מוצלח אבל לא נוצל עד תום למרבה, ונשאר כגימיק בלבד. את הסרט הבא אעדיף לראות במסך האיימקס הישן והטוב.

יש לציין כי המסך החדש הזה לא פגם בהנאה שלי מהסרט אפילו לשנייה, ויש לי הרגשה שאנשים שמשקפי תלת מימד עושים להם כאב ראש ימצאו בהקרנה כזאת חלופה ראויה. לעומת זאת, הדיאלוגים ששמעתי במהלך הסרט כן פגעו בהנאה שלי. לא הייתי מגדירה את אליטה: מלאך קרב כסרט רע, אבל הוא רחוק מלהיות סרט טוב. הוא סרט מהנה ויפה להסתכל על הסטים שלו, אבל אין ספק שזה לא שיא היכולות של רודריגז או של קמרון. אני סקרנית לראות עוד מהעולם הזה, ובמיוחד מכריסטוף ואלץ ומהמוטורבול, אבל כסרט שלם אין לו הרבה מה להציע.