אור ענבר
אני לא אשקר, באתי לסרט החדש מבית DC עם אפס ציפיות. אני בחורה של מארוול, יותר כיף לי צחוקים, ואפלה ורצינות כבר פחות מדברים אליי. שלא נדבר על זה שמצטערת, הדמויות ב-DC תמיד היו כאלה מלאות חשיבות עצמית, וזה… פחות עובד. לא סתם המוצר האהוב עליי מהחברה הוא הסדרה אגדות המחר.1 אבל נחזור לענייננו: באתי לסרט נטולת דעות קדומות עד כמה שאפשר: דה רוק יכול להיות מצחיק לפעמים, הבמאי, ז'אומה קולייט-סרה, הוא מי שאחראי על ג׳אנגל קרוז שזכור לי לטובה, ובגדול אני בעד אקשן טוב בקיץ הקצת יבשושי הזה.
הסרט מתחיל בשנת 3000 לפני הספירה בווקאנדה – סליחה, קאנדאק – ממלכה די סודית באמצע שום מקום, שמשגשגת ומוצלחת בזכות מינרל נדיר שאפשר למצוא רק אצלה, ולכן התמלאה בעבדים. מבין העבדים נוצר גיבור אחד, שהאזאם!2 – כאילו לא, אבל קצת כן – בלאק אדם, והוא נלחם במלך הרשע וקפצנו 5000 שנה קדימה להיום. תושבי קאנדאק הם לא פלסטינאים אבל קצת כן, והם חיים תחת משטר מוקפד של הכניסו-שם-של-ארגון-צבאי. הגיבורים שלנו, בערך, הם ארכיאולוגית והבן הסקייטר שלה, אח שלה ועוד חבר שמנסים למצוא את הכתר הקסום של המלך הרע ההוא – לא כדי לקחת לעצמם את הכוחות חלילה, הרי הם מהטובים, אלא כדי להסתיר אותו מהארגון הצבאי הרע ששולט במדינה שלהם. הם רק רוצים להיות אנשים חופשיים. בזמן החיפוש בחפירות הארכיאולוגיות, הרעים תוקפים ובלאק אדם חוזר לחיים – ועכשיו מכות!
אם תיאור העלילה נשמע לכם מוזר, זה כי אני באמת מנסה להכניס עניין איפה שאין. הסרט הזה ממש ממש מנסה. באמת. יש פה נקודות ברורות שבהן הצוות חשב שהקהל יצחק וימחא כפיים, והפסקול הוא גרסת הבוטלג לפלייליסט שיצא משומרי הגלקסיה. האקשן, יש לציין, לא מדהים. האפקטים נראים רע אפילו בשביל משחקי פלייסטיישן 2, וכמות השימוש בהילוך איטי ובהקפאת פריימים יגרמו אפילו למעריצי זאק סניידר להגיד שהגזימו. בלאק אדם, מסתבר, הוא אגדה ידועה ולכן אמנדה וולר (כן, היא!) שולחת את הקבוצה הטובה ביותר לעצור אותו! לוחמי הצדק שהעולם מסתמך עליהם לפתור סכסוכים ולגרום לאנושות לחיות חיים טובים יותר, הגיבורים האלו הם… אגודת הצדק של אמריקה? רגע, פותחת גוגל: הוקמן, דוקטור גורל, אטום סמאשר (ג׳וניור), וציקלון (כן, גם אני שואלת). לזכותם אציין שפירס ברונסן בתור דוקטור סטריינג׳ מעלי אקספרס עושה עבודה ממש טובה ונראה מאוד לא מרוצה מכל הסיטואציה, ונואה סנטינו אהובי בתפקיד חיקוי אנט מן ממש חמוד כמו שהוא יודע להיות.
יש פה ניסיון להעביר מסר על זה שאנשי העולם המודרני מתעניינים באנשי העולם השלישי רק כאשר יש להם אינטרס, על הצביעות של הממשלות הגדולות ועל זה שגיבורים לא חייבים להיות רק רעים או רק טובים. נראה לי, כאמור: הסרט מאוד מנסה, לאורך כל הזמן (המאוד ארוך שלו, שעתיים וחמש דקות), לעשות דברים שפשוט לא עובדים. בשלב הזה אני מרגישה שמיציתי את העולם של דיסי בצורתו הנוכחית, ואני אומרת את זה בתור אחת שתלך לראות שהאזהם! ואת וונדר וומן הבאים בכיף. אבל הניסיון העקום שלהם ליצור יקום קולנועי, רק כי מארוול עשו את זה והרוויחו מלא כסף, נכשל לדעתי באופן סופי.
אחרי הכתוביות יש, בנוהל, סצנה חסרת תועלת. בשלב הזה רק רציתי ללכת הביתה ולא לראות אף אחד מהאנשים האלה על המסך שלי לעולם, אבל אני חושבת שגם לשני האנשים שהריעו באולם בסצנה הזאת לא באמת היה אכפת שהיא מתרחשת.
תגובות