ביקורת: אלמנטלי

שנת 2023 באנימציה היא לא השנה של פיקסאר. בין אם זה מבחינת נתוני קופות, שבהן האחים סופר מריו קורע את כל המתחרים עם הכנסות של 1.3 מיליארד דולר נכון לכתיבת שורות אלו (סרט האנימציה השני הכי מרוויח בכל הזמנים לאחר לשבור את הקרח 2); או מבחינה ביקורתית, שנה שבה ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש רק יצא ונכנס ישירות למקום הראשון ברשימת הסרטים הטובים ביותר באתר Letterboxd, ולמקום 11 ברשימת הסרטים הכי טובים של האתר IMDb. לא, אפילו בלי קשר לשני הסרטים האלה זו לא השנה של פיקסאר, כי נראה שהם הפסיקו לנסות.

אלמנטלי הוא האיטרציה החדשה של האולפן לשאלת ״מה אם ל___ היו רגשות?״ והפעם, אלמנטים. כן, ארבעת היסודות מים, אוויר, אדמה ואש. נראה שמעבר לפרמיס הראשוני הזה לא הושקעה הרבה מחשבה בסרט. האנימציה יפה (אנחנו עדיין מדברים על סרט של פיקסאר), ובכל זאת אין פה אפילו לא דבר אחד יוצא דופן (עברו הרבה שנים מאז שאנימציה של מים הייתה דבר באמת מלהיב וחדשני). העלילה של הסרט היא די גנרית: אמבר (ליאה לואיס), צעירת אש, חיה עם משפחתה באזור האש של עיר האלמנטים. כל מטרתה בחיים היא לרשת מאבא שלה את החנות שלו, שהוא בנה במו ידיו אחרי שהיגר עם אשתו לעיר הגדולה מאומת האש (לא, הפעם הם לא תוקפים אף אחד). יום אחד אמבר פוגשת את ווייד (מאמודו אתי), צעיר מים, שעובד בתור פקח עירוני. הוא מוצא את עצמו בחנות המשפחה של אמבר בגלל בעיה בצינורות ואין לו ברירה אלא לכתוב להם דו"ח.

אמבר משכנעת את ווייד לעזור לה לבטל את הדוחות, ואחרי שיחה עם המפקחת הראשית בעיירה הם מקבלים אולטימטום: אם הם יטפלו בתקלה עד סוף השבוע היא תבטל את הקנס (לפי ההתנהלות המושחתת הזאת נראה שעיר האלמנטים נמצאת בישראל), אז הם יוצאים למצוא את מקור הבעיה. כמובן, מתברר במהלך הסרט שהאלמנטים הם אלגוריה לגזעים/מהגרים/לאומים שונים, אבל זה לא מוביל לשום דבר. נראה שמישהו ישב בחדר הכותבים וצעק "זה חכם! מטאפורה!" ואף אחד לא טרח לשאול מה בדיוק מנסים להגיד, או מה המסר שצריך להעביר. ווייד ואמבר לומדים אחד על התרבויות של השני, ישנו סיפור אהבה מאוס ואיכשהו הצלחתי להיעלב מתסביך המושיע הלבן שקיימת באופן מפתיע בסרט.

לא באתי לסרט של פיקסאר כדי לנטפק את בניית העולם, אבל קשה מאוד שלא להתייחס לחוסר המאמץ המשווע. אני מבליגה על זה שכל האלמנטים עדיין יוצרים דברים בעולם, ואיפה ההבדל בין איש מים לנהר או לאיש אדמה והשבילים שהולכים בהם – ולא מזכירה אפילו את הדברים המורכבים שנוצרים מערבוב אלמנטים שונים – אבל שום דבר בהתנהגות הדמויות והאינטרקציה שלהן בעולם הזה לא עקבי. אם אנשי האש יכולים להחזיק נייר וללכת ברחוב בלי להמיס דברים, למה אנשי אדמה שעומדים לידם צריכים להיזהר שלא יישרפו הצמחים שעליהם? כל היכולות של הדמויות בסרט משמשות לצורכי עלילה בלבד, אם צריך אז אפשר, אם זה מפריע אז זה בלתי נשלט, וכל מה שביניהם לטובת הבדיחה או האווירה.

פיקסאר הם כבר מזמן לא האולפן המושלם שאין לו פאשלות, אבל בכנות יותר נהנתי מהדינוזאור הטוב מאשר מהסרט הזה. גם בגזרת הקצרים הם נפלו בעיניי. לפני הסרט מוקרן הסרט הקצר הדייט של קארל עם גיבור הסרט למעלה. הסרט הקצר לא רע חס וחלילה, אבל בעיניי מאוד טיפשי ובעיקר נראה כמו פרק גנוז בסדרת הטלוויזיה של דאג הכלב שעלתה לדיסני פלוס בשנה שעברה. כולי תקווה שהסרט הבא של החברה אליו יהיה חמוד ומקורי כמו שהוא נשמע.