ביקורת: להעיר את השד

קשה להבין את זה מהשם העברי שלו, אבל מבט זריז בשם המקורי של הסרט הזה, Evil Dead Rise, חושף שהוא חלק מפרנצ'ייז מוות אכזרי, ליתר דיוק החמישי בסדרה. אם הייתי צריך להמר, הייתי אומר שהמפיצים עשו את הניתוק הזה בכוונה כדי שהקהל לא יירתע ויחשוב שצריך לעשות שיעורי בית לפני הצפייה, ואכן אין צורך. 

קצת סדר, למי שלא בקיא: ב-1981 יצא לאקרנים מוות אכזרי, סרט אימה של במאי צעיר בשם סם ריימי, שלמרות מעמד הקאלט שקיבל ממש לא התחברתי אליו. סרטי ההמשך שלו, מוות אכזרי 2 וצבא האופל הם יותר קומדיות אימה, עם דגש על הומור קאמפי, והיוו שיפור משמעותי. לפני עשור יצא רימייק לסרט הראשון, בבימויו של פדה אלוורז, שבאנגלית נקרא כמו המקורי אבל כאן השם השתנה למוות רצחני. הרימייק השאיר את הטון האימתי של המקורי ולדעתי התעלה עליו מכל בחינה. להעיר את השד לא קשור לאף אחד מהם מבחינה נרטיבית, ומחליף את הלוקיישן של בקתה ביער שהייתה בכל הקודמים בבניין דירות עירוני. בקיצור, הוא נגיש גם לאלו שלא ראו אף אחד מהקודמים, וכל מה שצופים כאלו יפספסו זה איזה רפרנס פה ושם.

אלי (אליסה סאת'רלנד) היא אם יחידנית לשלושה ילדים שגרה בבניין ישן המיועד להריסה. בלילה גשום אחד מתדפקת על דלתה אחותה הצעירה בת' (לילי סאליבן), שבדיוק גילתה שהיא בהריון ומחפשת קצת תמיכה. האיחוד המשפחתי נקטע כשילדיה של אלי מוצאים את הנקרונומיקון – "ספר המתים" הקריפי שמופיע בכל אחד מהסרטים – ובטעות מזמנים רוח זדונית שמשתלטת על גופה של אלי. האם האנשים האלה אי פעם ילמדו לא להתעסק עם ספרים מוזרים? אולי כדאי לשנות את השם של הספר ל"לאלקרוא-מיקון".

הסרט מתרחש ברובו בדירה אחת, מה שמצד אחד תורם לתחושה הקלאוסטרופובית ומצד שני גרם לי לפעמים לתהות איך דמות כלשהי לא שומעת משהו מרושע שמתרחש בחדר הסמוך. גם אם הוא נשען קצת יותר מדי על הרעה החולה של הז'אנר – ג'אמפסקיירס – הבמאי והתסריטאי לי קרונין משתמש היטב בחלל המוגבל של הסרט. בהרבה דברים בדירה נעשה שימוש: החל מנגן תקליטים והאמבטיה ועד מספריים ופומפייה. וזה כנראה המקום להגיד שהסרט בהחלט מרוויח את הגבלת הגיל שלו (18+) עם הרבה מאוד דם, גפיים קטועות וגוונים שונים של קיא. פחות מתאים לאנשים בעלי קיבה חלשה.

לא מזמן יצא הסרט מייגן, שעוקב אחר מישהי שהופכת לאפוטרופוסית של האחיינית שלה בעל כורחה אחרי שאחותה ובעלה מתים. המצב כאן דומה, רק שהפעם בת' צריכה להגן על הילדים של אלי מפני האמא המתה-חיה שלהם, שמאוד רוצה שהם יצטרפו אליה בעולם הבא ומדי פעם אומרת משהו כמו "אני אוכל את הנשמה שלך". אליסה סאת'רלנד ממש מוצלחת פה, ובכך אני מתכוון שהיא קריפית לאללה. גם לילי סאליבן טובה, כשהתפתחות הדמות שלה היא כמו החולצות האלו עם הכיתוב "I'm not the stepdad, I'm the dad that stepped up". גם השחקנים הצעירים לא רעים, כולל הילדה הקטנה, אפילו כשפה ושם התסריט נותן לה שורות "עמוקות" שאף ילד בגיל הזה לא אמר אף פעם.

להעיר את השד ממשיך את הרצף של סרטי אימה מוצלחים שיוצאים השנה, אחרי מייגן, צעקה 6 ורנפילד. אי אפשר להגיד שיש בו דברים חדשניים או יצירתיים במיוחד, אבל את מה שהוא עושה הוא עושה היטב. הוא בהחלט יותר נאמן לטון האימתי והאלים של הרימייק מאשר לסרטים המקוריים, אז אם זאת כוס הדם שלכם, ההנאה מובטחת. ועכשיו כש"ספר המתים" לא מוגבל רק לבקתות מבודדות ביער, הפוטנציאל לסרטי המשך הוא אינסופי. מוות אכזרי על מטוס? מתחת למים? בחלל? מה שבטוח, אם הם יהיו ברמה של להעיר את השד, אני אהיה שם כדי לצפות.