לימור נעמן
Free City היא העיר הנפלאה בעולם. היא יפה, מרגשת, תמיד אפשר ללכת עם חברים לשתות בירה על החוף אחרי העבודה – אבל לא כדאי לעמוד בדרכם של הגיבורים, אותם מרכיבי משקפי שמש מסתוריים שהם השליטים האמיתיים של העיר. גאי (ריאן ריינולדס) הוא פקיד בבנק שנהנה מהחיים שלו. בכל בוקר הוא מנשק את הדג שלו לשלום, הולך לעבודה, מפטפט עם חברו באדי המאבטח (ליל רל האוורי) על אשת החלומות המדומיינת שלו, ושוכב על הרצפה כל שעתיים שלוש, בהמתנה שהשוד הנוכחי ייגמר. לדעתו הוא חי בגן עדן.
אבל יום אחד, הוא רואה ברחוב את מי שתמיד חלם עליה (ג'ודי קומר), והכול משתנה. הוא מרים משקפי שמש מגיבור מעולף ונפתח בפניו עולם שלם של אפשרויות. עכשיו גם הוא יכול להיות גיבור. אבל כל מה שמעניין אותו הוא להכיר את האישה המדהימה עם המבטא הבריטי והמאגר הבלתי נדלה של אקדחים וכלי רכב. כאן מתחיל מסעה של דמות ללא שחקן במשחק מחשב שמתאהבת בשחקנית. אלא שגאי לא יודע שהוא דמות רקע במשחק מחשב, ולא מבין למה פתאום הוציאו עליו צו חיסול.
בניית העולם, הן של משחק המחשב והן של סביבת הפיתוח שלו, מצוינת ומלאה ברפרנסים למשחקי מחשב, תרבות פופולרית בכלל ותרבות גיקים בפרט. ריינולדס מקסים ומצחיק בתפקיד הבחור התמים שלא לגמרי מבין מה קורה סביבו, גם כשהוא כן מתפכח ומתחיל לצאת מהנתיב שהותווה לו. קומר נהדרת בתפקיד מילי, שמנסה להוכיח שהמנכ"ל של חברת המשחקים – טאיקה וואיטיטי, שהדמות הקריקטורית הרגילה שלו דווקא קצת אכזבה אותי הפעם – גנב קוד ממנה ומהשותף שלה (ג'ו קירי המתוק) ומשתמש בו במשחק.
לשחרר את גאי הוא שילוב מפתיע של סרט לגו, המופע של טרומן ולקום אתמול בבוקר. הסרט הוא ממתק אמיתי שנראה שכל הגורמים המעורבים נהנו מהפקתו, והוא מצליח להתעמק הרבה יותר משציפיתי בפילוסופיה הנרטיבית של משחקי מחשב, ההכרה שלנו באנשים אחרים כבישויות עצמאיות עם חיים משלהן, מרד בהסללה מכל סוג שהוא, ובאופן מעט פחות טבעי גם בנזקי השליטה התאגידית במדיה ובבידור שאנחנו צורכים (תודה רבה דיסני, זאת ביקורת מאוד מעניינת על תאגיד אחר שהוא בכלל לא אתם מה פתאום אין שום קשר בכלל). ההתעוררות הכללית של קהל הגיימרים החובבניים והמקצועיים בסרט לקיום של דמויות הרקע ופיתוח אמפתיה כלפיהן היא טאץ' נהדר שעשה לי את הערב. מדובר בסרט חכם במיוחד שיודע בדיוק איפה לקחת את עצמו פחות ברצינות ואיפה להיכנס בכל הכוח בענייני צדק. למי שמעורה בתרבות הגיימינג ורוצה לחוות שעתיים של כיף שסוף סוף יש בו יותר מהות מסרט על מונופול – זה הסרט בשבילך. גם למי שלא חלק מענייני המשחקים אני ממליצה מאוד לצפות בו, ולקבל קצת סוכר לווריד.
תגובות