ב ,

ביקורת: ילדים טובים

Good boys, good boys, whatcha gonna do, whatcha gonna do when they come for you

סת’ רוגן הוא שם שבא כיום עם מטענים לרוב האנשים, וכשאני שומעת שיש סרט חדש של סת’ רוגן אני בדרך כלל מהמחנה של “אפשר לוותר”. ואז הגיעה 2019 ואיתה מה הסיכוי?, הקומדיה הרומנטית של סת’ רוגן ושרליז ת’רון, שהיא מבחינתי אחת ההברקות של הז’אנר ובקלות אחד מהסרטים האהובים עליי השנה. למלך האריות החדש היו שתי נקודות אור בודדות – טימון ופומבה בקולותיהם של בילי אייכנר וסת’ רוגן, ועכשיו יוצא הסרט ילדים טובים שאותו רוגן הפיק.

התיאור הרווח של הסרט ילדים טובים הוא “סופרבאד והפעם עם ילדים בכיתה ו” – אבל לעומת סופרבאד, ילדים טובים הוא סרט מצחיק.. נכון, לא ראיתי את סופרבאד בערך מאז שהוא יצא, אבל כבר אז הוא לא הצחיק אותי, והומור של נערים חרמנים שמנסים להשיג זיון זה לא מה שמושך אותי. הפעם הסרט מספר את סיפור התבגרותם של שלושה תלמידי כיתה ו’ שמבריזים מבית הספר ומוצאים את עצמם בהרפתקאה בלתי צפויה.

מקס (ג’ייקוב טרמבליי), ת’ור (בריידי נון) ולוקאס (קית’ ל. וויליאמס) הם שלושה ילדים בני 12, חברים הכי טובים מילדות שקוראים לעצמם “חבורת ילדי הפוף”. השנה הם מתחילים את חטיבת הביניים, והגיע הזמן שלהם להתחיל להתנהג כמו הילדים הגדולים. מקס דלוק על בריקסלי (מילי דיוויס) והוא מוזמן למסיבת נשיקות שבה היא תהיה נוכחת. הוא לחוץ מהעובדה שהוא לא יודע איך להתנשק, ושלושת החברים מחליטים להשתמש ברחפן של אביו כדי לרגל על שכנתו וללמוד כיצד להתנשק. כיאה לקומדיה מופרעת, הדברים יוצאים מכלל שליטה, הרחפן נהרס והסרט עוקב אחרי היום המטורף של הילדים בניסיון שלהם להחליף אותו לפני שאביו של מקס חוזר.

עלילת הסרט מורכבת מתירוץ אחר תירוץ למפגעים מפתיעים והסתבכויות של הילדים, אבל גם עם המופרכות של העלילה, איכשהו התסריט היה אמין לאורך כל הדרך. הצורה שבה הילדים מדברים אולי גסה במיוחד (הסרט מוגבל לגיל 16 ומעלה בארץ), אבל לא מפתיע אותי אפילו לשנייה שילדים במציאות מקללים בחופשיות. ההתנגשות בין הערכים של הילדים החנונים החמודים לבין ההיתקלות שלהם במהלך היום הזה בסמים וצעצועי מין יוצרת קומדיה אפקטיבית ולא פוגעת בריאליסטיות של המצב. את מלוא התשבוחות ניתן לתת לשחקנים הילדים, ובראשם טרמבליי, שמובילים את הסרט בצורה נהדרת.

את תפקידי המשנה מובילות האנה (מולי גורדון) ולילי (מידורי פרנסיס) בתור השכנות של הילדים שמתניעות את עלילת הסרט. הבנות מתפקדות כצמד קומי וכמעט נבליות, ומצליחות ליצור דמויות מוגזמות אך אמינות וכיפיות במיוחד. זה השלב לציין שאת מולי גורדון אפשר לראות גם בחורשות את הלילה, הסרט השני שיצא השנה בהבטחה שהוא “סופרבאד אבל”1.

הדבר שהכי חששתי מפניו בסרט הזה היה שההומור בסרט יתבסס על בדיחות “חה חה ילדים קטנים אומרים משהו גס”. בסרט יש לא מעט בדיחות שמערבות קללות וסקס, אבל מבחינתי הבדיחה לא הייתה על זה שהילדים פוגשים בדברים האלה, אלא על הפער העצום שיש לנו כחברה מציפייה מילדים מול המציאות. כאשר לוקאס נחרד מהמחשבה שהם בטעות מחזיקים סמים זה כי הוא למד בבית הספר שסמים זה ממש רע ולא בגלל שהוא מפחד שיתפסו אותו עם סמים או שבטעות הוא ייכנס לטריפ לא צפוי. כשהילדים מוצאים צעצועי מין, הם מגיבים לזה בתמימות מופלאה שגרמה לי לצחוק אמיתי לא פעם במהלך הסרט.

ילדים טובים הוא שילוב מוזר של עלילה שמרגישה כאילו יצאה מסרט רע, ומצד שני כאילו הדמויות חיות באיזושהי אוטופיה מופלאה שבה ילדים לומדים על מוסר, הסכמה וכיבוד הורים באופן מפורש ואף מכבדים ועוקבים אחרי הכללים האלה באופן מושלם. זה עדיין לא סרט לכולם, ולא רק בגלל הדירוג הגבוה שלו. וכן, אפילו אחרי המחמאות שלי יש אנשים שרק השם סת’ רוגן יגרום להם לרתיעה מהסרט. אבל בהתחשב במספר הפעמים שצחקתי בקול רם במהלך הצפייה, אני לא יכולה שלא להמליץ על היצירה המיוחדת הזו.

הערות שוליים

  1.  בצירוף מקרים אפילו יותר משעשע, שני הסרטים הוקרנו מוקדם יותר השנה בפסטיבל SXSW ובשניהם וויל פורטה משחק את האבא של אחת הדמויות. בטריילרים של שניהם ניתן לשמוע את אותו השיר: Nobody Speak של DJ Shadow עם Run the Jewels.

תגובות

טוען...

תגובות

ביקורת: פרזיטים

ביקורת: לחלום בגדול