אור ענבר
קודם כול אני מרגישה שנכון לפתוח באזהרה, או יותר נכון לחדד משהו שמארוול לא בדיוק סיפרו לצופים: שומרי הגלקסיה: חלק 3 הוא סרט קשה ואלים. הוא עדיין מדורג PG-13 וכביכול בצדק, אבל הסרט הזה של מארוול אכזרי רק במעט פחות מיחידת המתאבדים של ג׳יימס גאן ביקום DC שמדורג כ-18 פלוס. ישנה אלימות גרפית הכוללת איברים כרותים שמתעופפים לכל עבר, דם, טקסטורות מאוד ריאליסטיות (ודוחות), ואני יכולה רק להניח שהדירוג בסרט לא עלה כי הוא מאוד מבוסס CGI. בנוסף יש את היכולת החדשה של נבולה להזיז את האיברים שלה בצורה מאוד לא טבעית (המון תנועות לא ריאליסטיות ופירוק מטריד של גוף האדם) והכי בולט, הוא ההתמקדות של העלילה על העבר של רוקט, וכיוצא בזה, התהליך שבו הוא הפך מלהיות דביבון רגיל למה שאנחנו מכירים היום. אין שום חיתוך וניתוח באופן מפורש על המסך אבל ההתעללות בבעלי החיים ניכרת ומדוברת וישנן עוד דמויות לצידו בפלאשבקים שהן חיות עם תותבים קיברנטיים ועיוותים מלאכותיים.
הסרט הזה הוא סגירת המעגל של ג׳יימס גאן בכמה מובנים, קודם כול כסגירת הסיפור של חבורת שומרי הגלקסיה. זה כבר לא מקרה נדיר שיש טרילוגיות במארוול, אבל רוב1 הגיבורים והסרטים שלהם עברו בין כמה ידיים ואין קול אחד מנחה שמכתיב את הטון והסיפור של הדמויות. שומרי הגלקסיה מבחינתי שייכים לגאן לפני שהם של מארוול. במובן נוסף, זוהי סגירת מעגל של גאן עם מארוול כחברה. למי שלא יודע, ביולי 2018, כשנה לאחר תחילת ההפקה על הסרט השלישי, צצו מחדש ציוצים והתבטאויות בעייתיים של גאן ודיסני החליטה לפטר אותו. הקהל מחה וגם צוות השחקנים עמד לצד גאן, שהביע חרטה על הדברים שכתב אך בינתיים חתם על הסכם עם DC לביים אצלם את יחידת המתאבדים ולאחרונה גם קיבל לידיו את גורל האולפן כולו ויחליף את זאק סניידר כראש הזרוע היוצרת של העולם הקולנועי שלהם. כמעט שנה לאחר הפיטורים, במרץ 2019 הוכרז שגאן חוזר לעבוד על הסרט, והוא יעשה זאת לאחר שישלים את חובותיו ל-DC.
ועכשיו לסרט עצמו, שהתלונה העיקרית שלי אליו היא שהוא ארוך בטירוף (כמעט שעתיים וחצי).
מאז ומתמיד גאן אמר שהוא רוצה לספר את הרפתקאות החבורה בשלושה חלקים, והתסריט של הסרט הזה היה מראש ניסיון לסגור קצוות שנפתחו. גאן בעצמו מתייחס אל חלקי הטרילוגיה כהתמודדות עם האמא, האבא ועצמך, וזה מקסים בעיניי, ואפילו די בולט. אין ספק בעיניי שמבחינת כתיבה הטרילוגיה הזאת היא הכי אחידה ומוצלחת בעולם הגיבורים של מארוול. חבל שהגיבורים עצמם לא בדיוק מדהימים. פיטר קוויל היה בלתי נסבל עבורי מאז ומתמיד, ולמרות האבל שהוא חווה כלפי גאמורה שמתה באירוע הנוקמים הקודם (במיוחד כשהכפילה שלה מטיימליין אחר לא שמה עליו), עדיין לא אכפת לי ממנו, עם כל המאמץ שהושקע בזה. הנוכחות של גרוט בקושי מורגשת בסרט; גם נבולה לא מקבלת מספיק זמן מסך, והיא הדמות שעברה הכי הרבה התפתחות וגדילה במהלך הסדרה. למרות הגדילה של דראקס מדמות קומית מפוקפקת לדמות מגעילה ובלתי נסבלת (עם ניסיון גאולה כושל), יצוין לטובה השילוב שלו עם מנטיס; היא בעצמה דמות שלא תורמת המון לטעמי, אבל החיבור שלה עם דראקס מדגיש את האלמנטים הקומיים הטמונים בשתי הדמויות ביחד ונותן למערכת היחסים של החבורה ודראקס פן רגשי קצת יותר משמעותי.
הייתי רוצה להגיד משהו על גאמורה, אבל היא פה כמעט רק כדי לסמן וי. הרגשתי שיש יותר אופי לקוסמו הכלבה הסובייטית ולקראגלין. ומי נשאר? רוקט, שבאופן לא מפתיע מראש היה הדמות האהובה עליי באנסמבל הזה. בעבר נזרקו הערות על העבר העצוב של רוקט, אבל בסרט הזה סיפור המקור שלו הפך למרכז הכובד הרגשי. רוקט מופיע ברוב הסרט דרך פלאשבקים. כשהסרט מתחיל, הגיבורים שלנו נמצאים בראשומקום כשפתאום מגיע אדם וורלוק ומנסה לקחת איתו את רוקט. אדם הוא נבל מגניב ואישית אני מחבבת את הבעת הכלום של ויל פולטר, אבל הוא מופיע מעט מאוד בסרט והייתי שמחה לקבל קצת יותר ממנו. במהלך הקרב הראשוני הזה, רוקט נפצע והחבורה מגלה שבזמן שהינדסו את רוקט הכניסו לו גם שבב שמוגן בסיסמה, והנה מתגלה המקגאפין שלנו.
ההרפתקה עצמה בסך הכול בסדר. החלל מגניב, הפסקול מוצלח כרגיל (הפעם מתקופת שנות התשעים), הוויזואליה יפה וצבעונית, ורק בזכות זה אני בעדו. הנבל האמיתי הוא בכלל לא אדם, אלא הוד התפתחותו, מדען שמנסה ליצור את העולם המושלם והמין הביולוגי האידאלי, וכדי להשיג את זה הוא עושה ניסויים בבעלי חיים כדי למצוא את הדי אן איי המושלם. אחד הסטים העיקרים של הסרט, אנטי-כדור הארץ, הניסיון האחרון של הוד התפתחותו ליצור אוטופיה, עשה לי בעיקר אווירה של פרק בבאפי קוטלת הערפדים. צ'וקוודי יוג'י נותן תצוגת משחק מרשימה ומוצלחת מאוד, אבל בתור נבל המניעים שלו יוצרים רושם של רשע מרושע שעוד שנייה יפרוץ בצחוק מוגזם בסוף נאום הנבל שלו, וזה חבל.
אני ממש שמחה על סגירת המעגל הזאת בטרילוגיה, ומקווה שזה גם מסמן עתיד לMCU שבו לא כל הסרטים קשורים אחד לשני באופן הדוק, אלא פשוט אפשר להרגיש שהגיבורים והעולמות האלה נמצאים באותו יקום. אני כמעט מאוכזבת שלא יצא לנו לראות הרפתקה משותפת של ת׳ור והשומרים, אבל אישית אני מרוצה מהתוצאה של כל אחת מהן בנפרד, כי ביחד הם לחלוטין היו הורסים אחד לשני את הכיף והגילוי העצמי. אני עדיין דואגת לגורל היקום הזה כי מדובר בסרט השני בשלב 5, ומאז מלחמת האינסוף לא נראה שיש כיוון אמיתי שהסרטים האלה הולכים אליו. לפחות עכשיו מארוול קצת נרגעו עם קצב הוצאת הסרטים, ואולי אחרי פאניקת הקורונה הם הצליחו להפיק לקחים וישמרו על איפוק עם המשך הסיפור, או לפחות ככה אני מקווה.
תגובות