אור ענבר
את הפוסט האחרון כתבתי בראשית הקורונה, כמה תמימים וחמודים היינו כולנו אז… מאז שנתיים ללא טיסות1 ומחזות זמר חדשים והנה חזרנו לשגרה. בניסיון לברוח מהקיץ הישראלי, לראות כמו כל הישראלים את קולדפליי ולטייל עם חברות הבלוג שני ולימור, שבוע נוסף בלונדון מלא בהצגות קרה לו.
& Juliet
מה אם בסוף רומיאו ויוליה יוליה הייתה מחליטה שלא להתאבד, מבינה שאפשר לעבור הלאה מרומן קצר של שלושה ימים עם רומיאו וממשיכה בחייה? מה אם כל זה היה קורה עם שירים? אבל לא סתם שירים, שירי הפופ הגדולים של שנות התשעים והאלפיים? נשמע מדהים, נכון? גם אם אתם לא מחסידי הג׳וקבוקס, זה נשמע כמו ערב ממש כיפי.
אז זהו, שלא.
יש כמה דברים שלא עובדים בהצגה הזאת. דבר ראשון: השירים לא טובים. לא השירים עצמם, כי המפיק המוזיקלי מקס מרטין, שבקטלוג השירים שלו נעשה שימוש, ידע להפיק ולבחור אמנים מוצלחים. אבל העיבודים במחזמר הזה היו, בהיעדר מילה אחרת, גרועים. דבר שני, הקאסט. אז בסדר, לא כולם יכולים להיות התגלית הבאה של הווסט אנד, אבל אם אפשר בבקשה לא ללהק לתפקיד הראשי שחקנית עם קול צורם שעושה בחירות הגשה רעות פעם אחר פעם? הדבר השלישי, והכי פחות מפריע, הוא הניסיון המאוד מאוד מתאמץ להיות מאגניבים וחלק מהתקופה הנוכחית. אני האחרונה שאתלונן על מחזמר פמיניסטי ולהטב״י, אבל לא, לא צריך לצעוק את זה לקהל ולחכות למחיאות כפיים (נשבעת).
חבל, כי כאמור הפסקול של ההצגה הזאת יכול היה להיות מדהים, ולסיפור היה פוטנציאל להיות מצחיק ולתת זווית חדשה ומעניינת לסיפור הקלאסי, אבל מסתבר שאנחנו לא שם – בינתיים אסתפק בפלייליסט של הגרסאות המקוריות, שהוא חגיגה.
Back to the Future
בחזרה לעתיד הוא סרט שלא ציפיתי שיהפוך למחזמר. סרט שהוא אות ומופת לכיף של קולנוע ואחת היצירות האהובות שקיימות, אבל מה הקשר מחזמר עכשיו? אז אני רוצה לספר לכם שזה כל כך עובד שגם אני הופתעתי. קודם כל, את התסריט למחזמר עזר לכתוב לא אחר מאשר בוב גייל, התסריטאי של הסרט המקורי. דבר שני, אין סיבה להרוס משהו שעובד, ונעימת הנושא האייקונית של אלן סילבסטרי מצוטטת חלקית בכמה מהשירים וכמעט במלואה במנגינת הפתיחה של ההצגה. את ההצגה ראינו עם קאסט טרי, יומיים אחרי התחלפות כל הקאסט בהפקה (חוץ מרוג׳ר בארט שמשחק את דוק), ולדעתי הרווחנו. בעיקר כי בהשוואה לאלבום הקאסט המקורי המרטי שלנו, בן ג׳ויס, נשמע יותר טוב והרבה יותר כמו מייקל ג׳יי פוקס מאשר השחקן שקדם לו. התיאטרון עבר מהפך מדהים, ודברים לא קורים באופן בלעדי על הבמה במהלך ההצגה. רגע מרשים במיוחד, בשבילי לפחות, היה העובדה שגם כשאני צופה במחזה על במה, של סרט שאני מכירה פחות או יותר בעל פה, הייתי במתח. הדרך שבה הצליחו להעביר את מיומנות העריכה המקבילית2 מסרטים לבמה בסצנת השיא הייתה מדהימה. כשיצאנו מההצגה, ידעתי להגיד שזה היה אחד הדברים הכי כיפיים שנכחתי בהם, אבל לא יכולתי לזמזם אף שיר, בהחלט בעיה כשמדובר במחזמר. בשמיעות חוזרת של הפסקול יש כמה שירים בולטים, אבל לצערי השירים הם לא הצד החזק של המחזמר הזה.
Frozen
הסרט לשבור את הקרח היה אחת ההצלחות המוגזמות של דיסני בעשור האחרון, ולא היה ספק שהוא גם יהפוך למחזמר, במיוחד בהתחשב בעובדה שהכותבים של השירים בסרט הם צמד זוכי הטוניז רוברט וקריסטן לופז. בלונדון מגלמת את התפקיד הראשי של אלזה סמנתה ברקס, שאני אוהבת מאוד מאז שהופיעה בסרט של עלובי החיים בתפקיד אפונין. ולמרות הסכנה של למצוא את עצמי בראשון בצהריים בהצגה מוקפת ילדות בתחפושת של אלזה, הגעתי אל התיאטרון לצפות במה שהתברר כאחד הסטים המרשימים ביותר שנכחתי בהם. כמו בסרט, 90% מהשירים מופיעים בחצי הראשון של ההצגה, שנגמרת בנאמבר המהמם של Let it Go. נקודת החולשה של ההצגה הזאת היא השירים החדשים: זה לא שהם לא טובים או כיפיים או מוצלחים – הם פשוט לא נחוצים. רואים שהם נכתבו כדי לעבות את הסיפור ולהוסיף זמן ריצה. כן יש שיר קומי חדש וכיפי, שיר נושא נוסף לאלזה ואת הרפריזה המיוחלת ל-Do You Want to Build a Snowman, אבל בגדול? אין צורך. זה בילוי טוב, הצגה נפלאה לכל המשפחה, אבל בתכלס, זה הדבר הכי חלש שראיתי שדיסני עשו על במות התיאטרון.
Millennials
אני אוציא את זה מוקדם מהמערכת: לא הייתי קוראת למילניאלז מחזמר. מילניאלז הוא מופע מוזיקלי באורך שעה שמוצג במרתף של תיאטרון The Other Palace, וקאסט מוכשר מאוד של שישיית צעירים ששרים על הקושי בלהיות צעירים בימינו. כמובן שהזדהיתי עם רוב הרגשות המובעים בשירים, וכמובן שבכל דור הצעירים מרגישים שכל העולם נפל עליהם ואף אחד לא מבין אותם, אבל עכשיו זו אני שחווה את הדברים האלו, אז תנו לי. לא הייתי הולכת להצגה הזאת אם לא הייתי משיגה הנחה מיוחדת לאותו סוף שבוע שהיינו שם לכרטיסים ב-5 פאונד, ובסופו של דבר, אני שמחה שהלכתי. יצא לי לחזות שוב ובקרבה של מטרים ספורים בכישרון העולה קלייב סטמפר שראיתי בתפקיד ג׳ון לורנס/פיליפ המילטון. אבל כהמלצה כוללת? רק אם יש לכם ערב פנוי.
Book of Mormon
את ההצגה הזאת כבר ראיתי בעבר ואפילו כתבתי עליה, והאמת היא שאין לי מה לחדש. ההצגה הזאת מוגזמת, ומצחיקה, וגם הפעם הקאסט הבריטי מחזיק את התפקידים כמו שצריך. מה שכן שמתי לב אליו היה שצחקתי הרבה פחות, ואני חושבת שזה 100% עליי. יש מצב שקצת התבגרתי מהמחזמר הזה, ויכול להיות שסתם הייתי בערב לא מדהים – יכול להעיד כל האולם ששאג מצחוק מסביבי שאת הקסם שלה ההצגה הזאת לא איבדה. וטוב שכך.
Treason: A musical in Concert
את הערב האחרון בלונדון ביליתי בקונצרט מיוחד, הופעה ראשונה מתוך שתיים בלבד של המחזמר החדש בגידה, המספר את סיפורם של הקתולים האנגלים בתחילת המאה ה-17 שקשרו קשר לשרוף את הפרלמנט הבריטי ולרצוח את המלך ג׳יימס הראשון. חלק משירי המחזמר נמצאים בספוטיפיי ואתם יכולים להאזין להם שם. מעבר לסקרנות של לשמוע מחזמר חדש לפני שהוא מגיע בצורתו המלאה לווסט אנד, התעניינתי בו גם כי את התפקידים הראשיים מגלמים קארי הופ פלטשר ובראדלי ג׳יידן. שניהם לא סתם בוגרי עלובי החיים, אלא בוגרי ההצגה בכמה תפקידים שונים: אפונין הצעירה, אפונין הבוגרת ופאנטין אצל קארי; אנז׳לורה וז'אבר אצל בראדלי. אנשים מוכשרים לכל הדעות.
הקונצרט של בגידה היה הדבר הכי מאכזב שראיתי כבר הרבה זמן. הבאסה הכי גדולה במחזמר הזה היא שיש פה פוטנציאל בלתי ממומש. המחזמר הזה משווק, לטוב ולרע, כהמילטון של אנגליה. אז כן, זה מחזמר היסטורי, ויש פה את מלך אנגליה בתפקיד ההפוגה הקומית (בביצוע הרבה פחות מוצלח, דרך אגב) וכמעט אין תסריט בין השירים, אבל פה אני מסיימת את ההשוואה. בבגידה הרגשתי שלא אכפת לי מהדמויות ומהסיפור, הסיבות למעשים שלהם מוצגות בצורה די פשטנית וזה לא מספיק בשבילי, ובהחלט לא ראינו מספיק קונפליקטים להצגה שלמה. בנוסף לכול, השירים עצמם פשוט לא טובים במיוחד. אני מקווה לראות שיפור משמעותי כשהמחזמר יעבור לווסט אנד, אבל אני לא מאוד אופטימית בנוגע לאיך אפשר להפוך את זה למשהו ראוי באמת.
הערות שוליים
- אני כבר משקרת, כי באוקטובר הקודם הייתי במדריד וראיתי בפעם הראשונה את מלך האריות, ומה אני אגיד לכם, גם כשהכול היה בספרדית הבנתי למה המחזמר נחשב לקלאסיקה – זה אחד הדברים המיוחדים שדיסני עשו על הבמה.
- אינטרקאט, או קרוס קאטינג, היא דרך שבה בסרטים עוברים בין שני צילומים ליצירת מתח ודרמה.
תגובות