ב ,

ביקורת: אהבה ממבט שני

קומדיה רומנטית צרפתית שהיא יותר מקומסי קומסה

הסרט אהבה ממבט שני מתחיל בצורה המקסימה ביותר שאפשר, כמו הרבה קומדיות רומנטיות אחרות – עם Meet Cute1 קלאסי שבו שני צעירים בתיכון נפגשים במקרה לאחר ששניהם נשארו בבית הספר לאחר הסגירה שלו. לאחר הרפתקה לילית קטנה הם הופכים לזוג, מטיילים, מתחתנים, וקונים דירה ממש שווה עם מרפסת ענקית באמצע פריז. בסופו של המונטאז’ שמקיף עשר שנים רפאל (פרנסואה סיביל) הוא סופר מצליח במיוחד שכבר לא מתקשר עם אשתו אוליביה (ג’וזפין ג’אפי), מורה לפסנתר. הוא עומד לסיים את הספר האחרון בסדרת הפנטזיה שהוא כותב מאז התיכון, ובפניו עומדת החלטה קשה: שני הגיבורים שלו, המבוססים עליו ועל אוליביה, נלכדו על ידי הנבל והוא צריך להרוג אחד מהם. הוא מקריב את אוליביה והולך לפאב להשתכר. כשהוא חוזר אוליביה מנסה להתעמת איתו על מצב היחסים ביניהם, הוא מתוסכל והם הולכים לישון בריב. 

כל העלילה הזאת יכולה להחזיק קומדיה רומנטית שלמה, אבל זוהי אפילו לא חצי השעה הראשונה של הסרט. רפאל קם בבוקר ומגלה שהוא ביקום מקביל בו מעולם לא פגש את אוליביה, הוא מורה לאנגלית בבית הספר ליד הבית שלו וההישג הכי משמעותי שלו הוא גביעים מתחרויות פינג פונג לזוגות שבהן הוא משתתף עם החבר הכי טוב שלו פיליפ (בנג’מין לוורן). אוליביה היא כבר לא מורה לפסנתר, אלא פסנתרנית מצליחה, כל כך מצליחה שהיא ממלאת אולמות ויש לה מעריצים שמחכים לה עם ספרי חתימות ואוספים את כל קטעי העיתונות בהם היא מופיעה (וזה לא מעט).

דבר שבולט לטובה במיוחד באהבה ממבט שני לעומת קומדיות רומנטיות אחרות מהתקופה האחרונה הוא שהסרט מצחיק. לא מעט סצינות גרמו לי לצחוק בקול רם. למרות שהוא הגיבור והיה מצופה שיהיה גם ה-Straight Man, רפאל הוא דמות מצחיקה למדי, אבל המצחיקן הראשי הוא לא אחר מפיליפ החבר התומך, שיעשה הכל בשביל לעזור לרפאל. הסרט עושה בחוכמה ולא מכניס קונפליקט מיותר בין החברים, אלא נותן להם לשתף פעולה ולהציג את הדינמיקה המצוינת ביניהם. רפאל מספר לפיליפ על מצבו בסצנה מבלבלת שכוללת רפרנס מפורט שכנראה רק צרפתים מבינים, ואז הם ניגשים למשימה העיקרית – להחזיר את רפאל לעולם שלו. מסיבה לא ברורה הם מחליטים שהדרך היחידה לתקן את קווי הזמן היא לגרום לאוליביה להתאהב ברפאל מחדש. הסרט פשוט מצפה מהצופים לקבל את זה כעובדה כדי להגיע לסיפור, אז זה מה שעשיתי.

רפאל מנצל את הידע המקדים שיש לו על אולביה מעשר שנות נישואין ומתחיל לחזר אחריה. כצפוי, רוב הסרט עוסק ברומנטיקה ופלרטוטים, אבל השינוי במעמד הדמויות הראשיות מעלה שאלה מעניינת על האם רפאל הוא הסיבה שבגללה אוליביה לא נהייתה פסנתרנית מצליחה בעולם הרגיל. הסרט לא מתעמק בנושא יותר מדי אבל אין ספק שהעיסוק שלו בדינמיקה העדינה וביחסי הכוחות בין זוגות נשואים הופך אותו לקצת יותר פמיניסטי מרוב הקומדיות הרומנטיות שאנחנו מכירים. ההבנה של רפאל שהוא צריך להשתנות כדי להיות עם אוליביה לא מגיעה כעונש, ולמרות שמטרתו היא לחזר אחריה מחדש כדי לחזור לחייו הקודמים והנוחים, אוליביה היא לא פרס שבו הוא זוכה. הסרט לא מסתפק בלהראות לנו אנשים יפים מתאהבים, אלא גם מנסה להגיד משהו משמעותי על מערכות יחסים, שזה בונוס נחמד ומפתיע.

העלילה המשנית מרגישה לא פחות חשובה מסיפור האהבה הראשי. הסרט נותן גם לשחקני המשנה לזרוח, וגם מזכיר לנו שלא הכל בחיים קשור לאהבה רומנטית, אפילו כשהסרט שמוקדש לעלילה כזו. לצערי הסרט לא מושלם – הסוף מרגיש מורכב מדי, ובולט במיוחד האורך של הסרט. כיאה לסרטים מהשנים האחרונות, אהבה ממבט שני אורך שעתיים ואפשר בקלות לקצץ ממנו חצי שעה, בין אם זה מונטאז’ ההתאהבות של הדמויות הראשיות או סתם התעכבויות על דברים שהיו יכולים להיגמר כמה רגעים קודם לכן. גם כשמקבלים את עלילת “התעוררתי ביקום מקביל” יש כמה דברים שלא בדיוק מסתדרים, אבל כל ההתקטננויות מיותרות כי הסרט עובד למרות הבעיות האלה.

אהבה ממבט שני הוא סרט מקסים על אהבה ויחסים. הוא נופל לקלישאות מסוימות, אבל ברובו העלילה זורמת ושתי הדמויות הראשיות כל כך חמודות שאנחנו בתור צופים באמת רוצים שהם יצליחו לחדש את הקשר. הוא גם מצחיק, ואלה בסופו של דבר שני הדברים היחידים שקומדיה רומנטית באמת צריכה. אם הייתה מילה אחת להגדיר בה אותו היא הייתה חמוד

הערות שוליים

  1. סצינה שבה שני אנשים שהולכים להיכנס למערכת יחסים רומנטית נפגשים בפעם הראשונה.

תגובות

טוען...

תגובות

ביקורת: מלך האריות

ביקורת: פרזיטים