ב ,

ביקורת: מאמה מיה 2

הפרנצ'ייז הקולנועי שאנחנו צריכים

העניין הוא כזה: אם ראיתם את מאמה מיה הראשון ואהבתם אותו, אתם לא צריכים שאני אגיד לכם לראות את ההמשך שיצא לאחרונה בקולנוע, ואם לא אהבתם את הסרט הראשון אז א. איפה שמחת החיים שלכם? וב. אתם כנראה יכולים לוותר על סרט ההמשך.

אחד הרגעים הכי כיפיים ומופרכים בסרט

הסרט הראשון היה כיפי, קליל ומלא בשירים מוצלחים של אבבא. נכון, הביצועים לא היו הדבר המוצלח בסרט אבל הקאסט נהדר וברור מאוד לצופים שהשחקנים נהנו במהלך העבודה על הסרט. זה היה משב רוח רענן ומוצלח, ואפילו קצת מפתיע ברמת ההצלחה שלו. כשבאתי לראות אותו ידעתי למה לצפות. הסרט החדש הוא באורך של שעתיים, ובמקום למלא אותו בעוד שירים כיפיים ומוכרים הוציאו מהבוידעם בעיקר כמה בלדות לא מוכרות של הלהקה והוסיפו סיפור מסגרת רציני. אבל בשאר הרגעים, הסרט הזה נפלא. התוספת הכי מבורכת למאמה מיה 2 היא הכוכבת האגדית שֶׁר. הזמרת הצטרפה אל הקאסט הוותיק בתפקיד אמהּ של מריל סטריפ, וכמובן שמכל חוסר ההגיון הזה קיבלנו את אחת הסצנות הכי מוצלחת בכל הסרט.

הסרט הראשון, כמו המחזמר, כולל עלילה טיפשית מאוד של אישה צעירה, סופי שרידן (אמנדה סייפריד), שלא יודעת מיהו אביה הביולוגי. היא מוצאת את יומן הנעורים של אמהּ דונה שרידן (מריל סטריפ), ומחליטה להזמין לחתונה שלה את שלושת הגברים המתוארים ביומן – סאם האדריכל (פירס ברונסן), ביל הסופר (סטאלן סקארסגרד) והארי איש העסקים היבש (קולין פירת') – במטרה לגלות מי מהם הוא אביה. היום, עשר שנים אחרי, כל הקאסט חזר לעשות את הסרט השני וזה מרגיש כמו פגישת מחזור. רואים על השחקנים שהם נהנים לעבוד על הסרט, וברגעים הממש טובים שלו הסרט לא לוקח את עצמו ברצינות – הבעיה שלי היא הרגעים שכן.

בסרט החדש העלילה נעה בין שני קווי זמן. בהווה, עשר שנים לאחר הסרט הראשון, סופי פותחת מחדש את המלון שהיה בבעלות אמא. במקביל אנחנו מקבלים את סיפורה של דונה הצעירה (לילי ג'יימס), ומגלים איך היא הגיעה לאי ופגשה את שלושת האבות הפוטנציאליים. כמתבקש אנחנו מקבלים גרסאות צעירות לכל הדמויות הראשיות בנוסף לדונה. אני חייבת לשבח את מחלקת הליהוק של הסרט. גם אם במבט ראשון אלו לא נראות כמו הבחירות הכי הגיוניות, השחקנים הצעירים עושים עבודה נפלאה בגילום הדמות שלהם הם משלימים את הפרסונה של הדמויות המקוריות באופן מוצלח במיוחד.

אחרי הסרט הראשון למרות הביצועים שלא מוצלחים, מצאתי את עצמי שרה ושומעת את פסקול הסרט אלא שהפעם חזרתי לשמוע בדיוק שיר אחד שהוא בכלל טיזר לדבר הרבה יותר גדול ונפלא שייצא מהסרט הזה. בעקבות הסרט שר החליטה שהיא נכנסת לאולפן להקליט אלבום שלם של קאברים לאבבא, היא פירסמה בטוויטר את רשימת השירים (9 מתוך 10 בעצם), כבר הספיקה להוציא את הסינגל הראשון והודיעה כי האלבום צפוי להיות מוכן בספטמבר הקרוב. אני כבר יודעת מה אני מבקשת בתור מתנה לחגים.

אם לומר את האמת, אני עדיין חושבת שהסרט הראשון יותר מוצלח, בעיקר בזכות הקלילות שלו, אבל הסרט השני רחוק מלהיות רע. הוא כיפי, הוא נחמד, הוא צבעוני ומצחיק. אבל כמו שכבר הזכרתי בפסקת הפתיחה, קהל היעד של הסרט הזה הוא מאוד ספציפי. וככה הוא עובד הכי טוב. בשונה מסרטי קיץ לסרט הזה אין תקציב ענק, אפילו ההפך, כמעט כל דבר בעשייה בו מרגיש כמו סרט של ערוץ דיסני. הקאסט והשחקנים מגיעים לאזור הצילומים לחודשיים בקיץ שבו מצלמים את הסרט, במקביל לאווירת מחנה קיץ, ובסוף יוצא סרט כיפי וקטן עם המון שירים וריקודים קבוצתיים שאמור לעשות לצופים טוב על הלב. הריקודים לפעמים גרנדיוזיים מדי ולא הכי הגיוניים, אבל באמת שנראה שכל האנשים שהיו קשורים לעשיית הסרט עשו את זה מאהבה, ובסרט מהסוג הזה זה גם חשוב ובולט על המסך. מאמה מיה 2 הוא לא זוכה האוסקר הבא (גם לא בקטגוריית הסרט הפופולרי), אבל אם אתם נמנים על האנשים שאוהבים פופ קליל ורקיד, ולא אכפת לכם מהדביקיוּת של עלילה בנאלית, אתם תאמרו "תנו לי! תנו לי! תנו לי!".

תגובות

טוען...

תגובות

ביקורת: משימה בלתי אפשרית: התרסקות

שני אשכרה רואה סרטים: אוגוסט 2018