ב ,

ביקורת: מורביוס

אפשר גם לא

מייקל מורביוס הוא סטודנט מחונן באוניברסיטת אמפייר סטייט (ESU), הוא מסתתר במעבדה של ד״ר מריה קרופורד כשהיא נותנת לספיידרמן תרופה ניסיונית למוטציה שלו. מורביוס מחליף את דגימת הדם של פיטר בדם שלו ומזריק לעצמו את הדם של פיטר. בזמן שהוא עושה זאת, עטלף נכנס למעבדה ומזהם את הדם, מה שהופך את מורביוס לערפד. לאחר שאושפז כשמוצאים אותו מעולף, הוא בורח מחדרו בבית החולים כדי למצוא קורבנות. ספיידרמן, שעוד לא מודע בכלל למתרחש, מחליט לקחת את התרופה הניסיונית ומצמיח 4 ידיים נוספות1. הוא שומע על מייקל ועל העובדה שיש מישהו ששואב לאנשים את הדם ומנסה להציל אותו, אך מסע רדיפה של המעניש נגדו קצת מסיח את דעתו. בהמשך המצב של פיטר מחמיר והוא הופך ונהיה דומה יותר לעכביש, עם ידיים שעירות ופרצוף בעל עיניים מרובות. ד״ר קרופורד קוראת לקרייבן הצייד כדי ללכוד את ספיידרמן והם מצליחים להפוך את תוצאת הנסיוב שלקח. בזמן שמורביוס עדיין מסתובב חופשי, בלייד צייד הערפדים מגיע כדי לנסות ולעצור אותו, וספיידרמן נלחם בבלייד כי הוא עדיין מאמין שאפשר להפוך גם את מה שמייקל עשה לעצמו. כדי למלא את הצורך שלו בפלזמה, מורביוס גונב ציוד מהמעבדה של ד״ר קרופורד וספיידרמן מחליט לשתף פעולה עם בלייד כדי לעצור אותו, ולבסוף ספיידרמן מצליח להציל את היום. מורביוס, שהפך כמעט באופן מלא לעטלף, בורח למערה מחוץ למנהטן כדי לישון ולאגור כוחות ובלייד ממשיך במסע שלו לקטול ערפדים.

כאילו,

זו העלילה המאוד מוצלחת של הפרקים2 שבהם מופיע מייקל מורביוס בסדרה המצויירת של ספיידרמן, ולנצח זה יהיה הייצוג האולטימטיבי של הדמות במוח שלי – במיוחד אחרי שראיתי את האסון שהוא סרט הלייב אקשן החדש מורביוס. בסרט המדובר מייקל מורביוס (ג׳ארד לטו) הוא זוכה פרס נובל, סליחה, סרבן זכייה בפרס נובל, ד״ר מחונן ואיש הסובל ממחלת דם קשה. בתור ילד הוא אושפז בבית חולים עם לוסיאן (מאט סמית׳) , עוד ילד בעל אותה מחלה, שגדל להיות מאט סמית שמממן את כל המחקר של מייקל. מייקל מנסה למצוא תרופה למחלה שלו בעזרת עטלפים ספציפיים שהוא מייבא באופן בלתי חוקי מדרום אמריקה ובטעות הופך לערפד צמא דם.

כביכול יש עלילה בסרט: לוסיאן מגלה על ה״תרופה״ של מייקל ולוקח אותה גם הוא, הם כמובן נלחמים אחד בשני כי מורביוס מנסה לחזור להיות אנושי ולוסיאן מאמץ את הזהות הערפדית שלו. יש סיפור אהבה, או בעצם, מושא אהבה – ד״ר מרטין בקרופט (אדריה ארחז׳ונה) –, כי יש תיבה לסמן, ולא כי הסיפור או ההיגיון מובילים לשם. ועם מי אנחנו אמורים להזדהות פה בעצם? הרי מורביוס הוא נבל ספיידרמן, ביקום שבו אין בכלל ספיידרמן (נרמז לצופים על אירועי ונום 2 בניסיון פתטי נוסף של סוני ליצור יקום סינמטי). כל מה שסוני מצליחה לעשות הוא להזכיר לנו שהיא לא מארוול שהיא כל כך נואשת לחקות, והניסיון הבלתי פוסק ליצור קשר בין הסרטים שלהם גורם להם לשכוח שכדאי לעשות זאת עם מידה מסוימת של תכנון וראייה קדימה. אז כן יש פה סצנת פוסט קרדיט שרומזת להמשך, אבל בשלב הזה אני יותר מעוניינת ביקום המפלצות האפל של יוניברסל.

זה הזמן לציין את העיצוב המחריד של הסרט. ה-CGI מכוער ברמות, כל הסרט חשוך בטירוף, האקשן כולו מצולם במצלמה רועדת כדי שלא נבין כלום, וגם כשהמצלמה בטעות עומדת במקום נראה שהיוצרים של הסרט שכחו שקיימים עוד צבעים בעולם חוץ משחור, סגול כהה, כחול כהה וכהה כהה. הייתי רוצה לדבר על התסריט, אבל אין כזה, וכל דמות מורכבת מסט מאפיינים קריקטוריסטיים קלישאתיים. כאשר נמצאות יותר ויותר גופות מרוקנות מדם רשיות החוק כמובן צריכות לחקור את העניין. אל המשימה נשלחים שני סוכנים, שמשון ויובב שכל הדיאלוג ביניהם אמור להיות מצחיק וקליל ברמה שברור שהכותבים ציפו שהוא יהפוך לממים באינטרנט, אבל לי היה בעיקר מביך לצפות בו ואני לא בטוחה שאם הם היו יוצאים מהסרט הייתי שמה לב.

לסיכום: אם מעניין אתכם לעקוב אחר סיפור המקור של דוקטור מורביוס, אין סיבה ללכת לסרט החדש של סוני. בקרוב דיסני פלוס יגיע לארץ ואיתו (בתקווה) הסדרה המצוירת והמצוינת של ספיידרמן. אני ממליצה לראות בלופים את מורביוס המצויר זועק לפלזמה כמו שרק הוא יודע.

הערות שוליים

  1. אמאלה.
  2. טכנית הוא מופיע ב-7 פרקים. הקשת העלילתית המקורית של מורביוס נפרסת על גבי 5 פרקים (עונה 2, פרקים 6-10), הוא חוזר לסיפור על מלכת הערפדים בפרקים 6-7 של עונה 4, ויש לו הופעה בודדת נוספת בפרק 10 של עונה 5.

תגובות

טוען...

תגובות

ביקורת: העיר האבודה

ביקורת: חיות הפלא: הסודות של דמבלדור