ביקורת: אדום, לבן וכחול מלכותי

העובדה שברק אובמה היה הנשיא השחור הראשון האמריקאי פתחה את ההזדמנות לכל בני המיעוטים, ואחריו ב-2016 נבחרה הנשיאה הראשונה שהיא גם אם יחידנית: אלן קלרמונט. או לפחות, ככה זה במציאות של רומן הנעורים אדום, לבן וכחול מלכותי מאת קייסי מקיסטון. גיבור הספר הוא בכלל בנה של אלן, "הילד הראשון" של ארצות הברית, פוליטיקאי לעתיד ואליל נעורים – אלכס קלרמונט-דיאז.

אלכס מסיים אוטוטו את לימודיו בקולג' והוא בדרכו להיות הפוליטיקאי הצעיר ביותר בארצות הברית. אחותו הגדולה ג'וּן מתחילה את דרכה כעיתונאית. נורה, נכדתו של סגן הנשיא, היא חברתם הטובה ביותר של האחים, סטודנטית בMIT והאקסית של אלכס – בגדול הם הטריו המושלם ליחסי ציבור פוליטיים ומודלים לחיקוי לנערים ברחבי ארצות הברית. 

בינתיים באנגליה, הנסיך ויורש העצר פיליפ מתחתן. לפיליפ שני אחים קטנים, ביאטריס והנרי, והנסיך הנרי הוא האויב המושבע של אלכס. אין להם שום דבר במשותף ואלכס כמובן בטוח שהנרי הוא צעיר מפונק שנולד עם כפית של כסף בפה, שלא כמו אלכס שנולד למשפחה לא לבנה בטקסס שהייתה צריכה להילחם כדי להתקדם. בחתונה של פיליפ הם רבים – ריב שבו עוגת החתונה נהרסת לחלוטין – ונוצרת בעיית יחסי ציבור גדולה. ולכן צריך לרקום תוכנית כדי לתקן את זה.

הספר הזה הוא M\M, enemies to lovers, secret relationship, fake friendship, 106K. ואם נראה לכם שאני מדברת בג'יבריש זה מכיוון שאתם לא בקיאים במונחים של ספרות מעריצים, אבל אני אסביר: כדי להתמודד עם המשבר שעתיד לבוא, צוות הבית הלבן וצוות הארמון מחליטים על דרך פעולה גאונית:  אלכס והנרי יעמידו פנים שהם החברים הכי טובים ויטענו שמה שקרה בחתונה היה סתם שטות שלא צריך להתייחס אליה. הם ילכו לאירועים ביחד, יבקרו אחד במדינה של השני ויפרסמו המון שטויות ברשתות החברתיות למשך כמה חודשים כדי להראות לעולם כמה הם אוהבים ומכבדים אחד את השני.

אלכס והנרי עם אחד מהציטוטים האייקונים בספר בארט של spideychaidoodles, כי כמובן שיש כבר פאנדום.

התוכנית הזאת כמובן מובילה לרומן סודי וחובק עולם בין שני הצעירים הכי מפורסמים שיש. ולכן, קומדיה רומנטית בצורת ספר (ואני כל כך מחכה ליום שבו הוא יהפוך לסרט). אם הייתי צריכה לתאר את הספר במילה אחת הייתי אומרת "מתוק". לעיתים מתוק מדי, אבל עדיין במסגרת הז'אנר. הדבר שהכי הפריע לי היה הרפרנסים התרבותיים. מצד אחד זה ממש מצחיק ומקרקע את הדמויות, אבל מצד שני זה מרגיש כמעט מלאכותי מדי. אני תוהה מתי יעבור התוקף להמלצה לנוער לקרוא את הספר הקליל הזה כי כל הרפרנסים יחלפו מעל ראשיהם.¹

בתחילת הקריאה עוד חששתי מהקרינג' אבל מהר מאוד פשוט נשאבתי לסיפור ולרומן בין אלכס והנרי. בין לבין גם העלילה הפוליטית שמתרחשת סביב ההכנות לבחירות לא נופלת ברמת העניין. הפוליטיקה בספר כנראה לא נאמנה למציאות במיוחד ומצטיירת כהרבה יותר חיובית ממה שקורה כיום – יש קבלה יותר נרחבת של להט"ביות ואנשים לא לבנים במדינה, שלא לדבר על נשיאה שהיא אם יחידנית – אבל היא עובדת כתוספת בשר בספר מעבר לרומן בין הצעירים.

לצערי הספר לא תורגם לעברית נכון לכתיבת שורות אלה, אבל הוא זמין באנגלית גם כעותק פיזי וגם כעותק דיגיטלי. אין המשך בתכנון עד כמה שידוע לי, אבל הספר הבא של קייסי מקיסטון הוא גרסה להטב"ית לסרט קייט וליאופולד ורק הידיעה הזאת גורמת לה לעלות ברשימת הסופרים שאני אוהבת קצת יותר. קראתי את הספר במהירות, והוא שימש אותי לאסקפיזם במיוחד בתקופה כמו זו. אני מאוד ממליצה לכל מי שחובב את הז'אנרים שהזכרתי לקרוא את הספר.

1.  העובדה שנתניהו הוא ראש ממשלת ישראל, ויש לאלן שיחה לילית איתו על המצב במזרח התיכון היא כנראה הרפרנס הכי על-זמני בספר הזה.