ביקורת: שהאזאם! 2: זעם האלים

לשהאזאם! 2: זעם האלים הגעתי עם ציפייה ליהנות, לא מעבר לזה. הסרט הראשון היה די סביר, זכארי לוי חמודי פלוס פלוס ועל אף שהסרטים של די.סי הפסיקו לעניין אותי מזמן, הם בקרוב עוברים ריבוט אז כאילו, שיהיה, מה זה משנה בכלל. בסוף הסרט הקודם בילי, נער בן 16 שקיבל את כוחות הקסם של שלל אלים יוונים וחוכמת המלך שלמה¹ הופך גם את כל חמשת אחיו למשפחת האומנה לגיבורי על. הסרט נפתח כמה חודשים אחרי שהילדים כבר מנסים להילחם בפשע אך ללא הצלחה – הם מכונים בציבור  ״הפיאסקו של פילדלפיה״. בילי רק רוצה שהם יעבדו כמו צוות בתור משפחה, וחווה משבר גיבורי על קלאסי שבו הוא מפקפק בכוח שניתן לו. במקביל, אנחנו מגלים שהמטה של הקוסם שהעניק לשהאזאם את כוחות שלו, ושבילי שבר בסוף הסרט הראשון, בעצם היה חלק חשוב בשמירה על כדור הארץ מבנות אטלס – ועכשיו הן רוצות נקמה, ולהחזיר לעצמן ולאלים את הכוח והתהילה שהיו להם בעבר, ובשביל זה הן צריכות להילחם בשהאזאם (כי הוא הגיבור של הסרט, זה למה).

מצד אחד, בסרט הזה לא קורה המון, וזה לאו דווקא דבר רע. אני לא חייבת לבוא לסרט גיבורי על ולראות 234 עלילות וקישורים לעולם וליקומים מקבילים ורמזים לסרט 34 שאולי יצא עוד 6 שנים בפלטפורמת סטרימינג ויעשה חיבור לדמות המשנה שראינו בפרק 7 בעונה 2 של הסדרה המצוירת שמתרחשת בין עלילות הסרטים. ויותר מזה, אני שמחה ממש על סרט שבסך הכול לוקח את עצמו בקלילות, מנסה להיות קומדיה בלי להתנצל על זה ומביא סיפור של גיבור אחר לא מוכר במיוחד. מצד שני, הרגשתי שהסרט לא מתקדם לשום מקום. אחרי שעה של צפייה בסרט הרגשתי שאני רוצה ללכת הביתה ובו זמנית שלא קרה כלום בעלילה. זו בעיקר בעיה של קצב, אבל גם קצת בעיה של אכפתיות. בסופו של דבר אומנם ניסיתי להגיע ניטרלית אבל ברגע שלא אכפת לי מאף דמות על המסך, על הגורל שלה ועל ההשלכות של הסרט לדברים אחרים, רמת העניין שלי נמוכה.

הקאסט בסרט הזה שודרג משמעותית: מלבד הילדים החמודים שאנחנו מכירים מהסרט הראשון, אנחנו מבלים גם עם גרסאות גיבורי העל שלהם (שלום לך אדם ברודי, התגעגעתי), וגם קיבלנו שחקניות חיזוק בצורת הלן מירן, לוסי לו ורייצ׳ל זגלר; וחוץ מהלן מירן שקצת אפשר לחשוב שהיא באה כדי לשלם חשבונות לפעמים, נראה שהשאר באו לעשות כיף. הנבליות בסרט הזה, אפילו אם לא מאיימות במיוחד, הרבה יותר בידרו אותי מהנבל בסרט הקודם, אפילו שהשחקן שגילם אותו היה מארק סטרונג. הקלילות הזאת והעלילה השטותית לעומת הניסיון לנבל אפל מהסרט הקודם מוצלחת יותר. והכי חשוב, יש להן דרקון!

היתרון הכי גדול של הסרט הזה הוא ההומור שלו. אומנם הבדיחות נופלות קצת יותר מדי פעמים לעולמות האזכורים הרנדומליים והמטא, אבל מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם עם שאר הצופים באולם כמה וכמה פעמים במהלך הסרט. זכארי לוי הוא איש כריזמטי, גם חתיך, גם בטוח בעצמו אבל גם קצת שלומיאל,² והסרט משחק עם זה בצורה הטובה ביותר. אני יודעת שאנחנו בעולם פוסט קורונה ולזמן אין משמעות, אבל אני לא יכולה שלא לתהות מה סרט קיץ קליל וכיפי עושה בהפצה של מרץ. אולי גם דיסי יודעים שאין להם סיכוי מול התותחים הכבדים. יש פה קישור קל לסרטים האחרים של החברה, למרות שאני עדיין חושבת שזה לא משנה כלום עם כל השינויים שאמורים לבוא, עם הפיטורים של חלק מהשחקנים הבולטים בעולם והעובדה שאת מושכות האולפן העבירו מזאק סניידר לג׳יימס גאן. יש שתי סצנות אחרי הכתוביות כמו שאנחנו רגילים, שכמובן מכינות את הקרקע להמשכים פוטנציאליים. בסופו של דבר אני לא באמת מתנגדת לקיום הסרטים האלה (שהיה אפשר לערוך קצת יותר טוב), אבל גם לא יקרה כלום אם אנחנו והאולפנים הגדולים ניקח נשימה עמוקה ולא נראה 13 סרטי גיבורי על בשנה לאיזו תקופה.

1. שהאזאם מגיע מהכוחות – חוכמתו של שלמה המלך, עוצמתו של הרקולס, הסיבולת של אטלס, כוחו של זאוס, האומץ של אכילס ומהירותו של מרקוריוס.
2. בעצם מה שאני רוצה להגיד לכם זה בכלל ללכת לראות את הסדרה צ׳אק, שהייתה כיף טהור והשימוש הבאמת נכון ביכולותיו של זכארי ועלילת "אופס אני סוכן חשאי ולא התכוונתי".