ביקורת: עולם מוזר

הסרט החדש של אולפני דיסני מתרחש בעולם שנראה כמו העולם שלנו, רק מעט שונה, קצת כמו שנראו עולמות עתידניים בחלומות של וולט דיסני בשנות ה-60. בממלכת אבלוניה האנשים מאמינים שהעתיד והקדמה נמצאים מעבר להרים. רוב אנשי הממלכה חיים להם בשלום ובשלווה – יוצאי הדופן הם החוקר הנודע ייגר קלייד והמשלחת שלו (ביניהם בנו סרצ׳ר קלייד) שמנסים לחצות את ההרים ולמצוא את העתיד של אבלוניה. סרצ׳ר, שבכלל לא רוצה להיות חוקר, מוצא צמח חדש, פנדו, שמכיל בתוכו חשמל ומקדם את אבלוניה לעתיד שאליו היא שואפת. העלילה הראשית של עולם מוזר מתרחשת כ-25 שנה אחרי האירוע הזה: סרצ׳ר הוא חוואי מצליח וגיבור אבלוניה, הוא נשוי למרידיאן והם מגדלים את אית׳ן הנער, שבכלל רוצה לחקור את העולם. פנדו – הצמח שסרצ׳ר הביא לאבלוניה – גוסס, וצריך לצאת למסע להבין את מקור הבעיה ולהציל את הצמח ועתיד הממלכה. העלילה בסרט לא מחדשת שום דבר: אין איזה טוויסט מטורף ובסופו של דבר זהו סרט שפשוט קורה. בפעם הראשונה (על אמת) יש פה דמות של נער לא סטרייט, שמדבר על ההתאהבות שלו בנער אחר והמשפחה שלו בכלל לא מאוימת מהעניין, אז זאת נקודה לייצוג מוצלח. אבל גם כשדבר כזה סופסוף נעשה נכון ובלי רעש וצלצולים, זה נקבר תחת סרט בינוני שלא זכה לשום תהודה.

האווירה שהסרט משרה היא אנימציה מודרנית בסגנון של פעם. אני לא יודעת אם הייתי קוראת לסרט רטרו-פיוצ׳ריסטי, כי הוא לא באמת מתרחש בעתיד, אבל אין ספק שהסרט מתחיל בעבר שאנחנו מכירים, והטכנולוגיה שצמחה מגילוי הפנדו יותר עתידנית מאשר מה שיש אצלנו בעולם האמיתי. הדבר שהכי בלט לי בתור מעריצת ז׳ול וורן הוא ההשראה ענקית שנראה שנשאבה מסיפורי מדע בדיוני ישנים כמו מסע אל בטן האדמה ואי התעלומות, גם בעיצוב העולם והדמויות וגם בסיפור עצמו.

הקאסט הראשי שמורכב בעיקר מבני משפחת קלייד מקסים מאוד, ובאופן כמעט מפתיע מלא שמות מוכרים. את ייגר וסרצ׳ר מדובבים דניס קווייד וג׳ייק ג׳ילנהול בהתאמה, אשתו של סרצ׳ר היא גבריאל יוניון, ואת מלכת אבלוניה מדובבת לוסי לו – וכמובן אי אפשר סרט דיסני בלי אלן טודיק (שהפעם מגלם את המספר בסיפור). האנימציה ברובה גנרית יחסית למה שניתן היום לראות מהאולפן, חוץ מכמה קטעים באנימציה דו ממדית בסגנון קומיקס ששבו את ליבי.
אפילו שלחוד כל החלקים בסרט מהנים ומוצלחים, אני לא יכולה להמליץ לכם לרוץ לראות אותו בקולנוע. חלקית אני מאשימה את הקידום של דיסני, שבעצם לא היה קיים. גם אני, שעוקבת באדיקות אחרי יציאת סרטים בכלל ודיסני בפרט, שכחתי לפעמים שהסרט הזה קיים ועתיד לצאת. מצד שני, אני מבינה למה דיסני החליטו לא לשפוך הרים של כסף על קידום של סרט שכנראה יהיה בקולנוע חודש ואולי יצליח בקרב עדת מעריצים ספציפית בדיסני פלוס (הסרט יהיה זמין לצפייה בשירות החל מ-23 לדצמבר). אני אולי פסימית, אבל כרגע אין לסרט הזה אפילו את הקסם שייתן לו פוטנציאל להפוך לסרט קאלט כמו אטלנטיס או כוכב המטמון. ובכל זאת, השורה התחתונה שלי היא שעולם מוזר הוא סרט ממש סבבה, חמוד מאוד אבל די סתמי בסופו של דבר.