ב ,

ביקורת: המועדפת

נשים, נשים, שק של ארנבים

אני לא מצליחה להתחבר לסרטי הישרדות. כשאני רואה סרטים שבהם אדם אחד נמצא לבדו בסביבה עוינת כמו לב האוקיינוס או הג’ונגל, והקונפליקט המרכזי הוא האם אותו אדם יצליח להתגבר על איתני הטבע, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על איך האנשים האלה הכניסו את עצמם לסיטואציה הזו ואיך אני בחיים לא אעשה את זה – לא כי אני חכמה יותר, אלא כי אני פחדנית ושונאת סיכונים ובכלל לא מתעניינת בשהייה בחוץ. המועדפת הוא סרט שעוסק בהישרדות, אבל בניגוד לרוב הסרטים שעוסקים בנושא הזה, הדמויות בו לא עשו שום דבר כדי להיכנס לסיטואציה שבה החיים שלהן תלויים על חוט. זה פשוט העולם שבו הן חיות, וזה משהו שאני מסוגלת להבין. גם בעולם שלנו הרבה נשים מנסות לשרוד למרות הנסיבות שלא תמיד עובדות לטובתן, וזה מה שהופך את המועדפת לסרט רלוונטי לשנת 2019.

הסרט מתרחש בתחילת המאה ה-18 בחצר המלוכה הבריטית. בריטניה מצויה במלחמה, אבל המלחמה הזו היא רק רקע, או לכל היותר כלי במאבק בין הדמויות. הסיפור האמיתי הוא על שלוש נשים: המלכה אן (אוליביה קולמן), מבוגרת וחולה ובודדה אחרי חיים רצופי אובדן; הליידי ממרלבורו (רייצ’ל וייז), דוכסית שמשמשת כיד ימינה של המלכה, גם בתור יועצת פוליטית וגם כידידת נפש; ואביגייל (אמה סטון), אצילה שירדה מגדולתה, ושברגע שהיא מגיעה לארמון ומקבלת עבודה כמשרתת היא מיד מנסה להשתחל לנקודות מפתח בארמון ובחייהן של שתי הנשים האחרות. יש גם גברים בסיפור – מארק גאטיס בתפקיד הדוכס ממרלבורו, ניקולס הולט בתפקיד מפתיע שרחוק מהטייפקאסט שלו, וג’ו אלווין בתפקיד סימפתי ראשון מבין שלושת הסרטים שלו מ-2018 שראיתי. יש בסרט גם ברווז וארנבים, והם חשובים בערך כמו הגברים האלו אם לא יותר. זהו סיפור נשי מאוד – הוא עוסק בצרכים וברצונות של שלושת הגיבורות הראשיות, והגברים נמצאים בו רק כדי לשרת את הסיפור שלהן.

שלוש השחקניות הראשיות מועמדות לאוסקר על המשחק בסרט הזה, ואלו מועמדויות מוצדקות להפליא. השגיאה היחידה שהאקדמיה עשתה היא בכך שקולמן נמצאת בקטגוריה של שחקנית ראשית וסטון מועמדת כשחקנית משנה, במקום להיפך. מלבד זה, זכייה של כל אחת מהן בפרס תשמח אותי. הן עושות עבודה נפלאה בהבהרת המניעים והמחשבות של הדמויות, כמעט בלי מונולוגים גדולים. גם שאר הקאסט מהנה לצפייה – לא מתעלה על שלושת הנשים האלו בשום אופן, אבל תומך בהן ובאווירה של הסרט היטב.

את האווירה של הסרט יהיה הכי מדויק להגדיר כמוזרה. הבמאי יורגוס לנטימוס נודע ביצירות הביזאריות שלו. לא ראיתי את הסרטים הקודמים שלו, אבל המועדפת נחשב לסרט הכי שפוי ומקורקע שלו, וקשה לי לדמיין הקשר אחר שבו המילים האלה מתארות את הסרט הזה. עיצוב התפאורה והתלבושות נשאר בתחום הריאליסטי יחסית – אבל מה שהיה המציאות לפני שלוש מאות שנים נראה לנו היום מאוד ראוותני ומצועצע. אל הסביבה הזו הוכנסו שלל אנכרוניזמים קטנים  – בעיקר בדיבור ובהתנהגות של הדמויות (כולל סצנת הריקוד הטובה של השנה – שהייתה ושתהיה) – ובכך הסרט מערער את תחושת הזמן שלנו. הדיאלוגים שנונים וישירים בצורה שנועדה גם היא להוציא את הצופה משיווי משקל. העריכה היא ככל הנראה הדבר הכי מוזר בסרט: אין תמיד עצירה בין הסצנות ולעיתים קרובות הן זולגות אחת לתוך השניה בתמונה ובצליל. בעוד את העיצוב והכתיבה אהבתי מאוד, העריכה הייתה מעצבנת מדי בשבילי, במיוחד בסצנה האחרונה. כל הסיום של הסרט קצת נגרר, אבל הסצנה האחרונה גם מתארכת וגם גובלת בפסיכדליה, ברמה שהקשתה עליי להבין את הכוונה שלה.

ההפתעה הגדולה בסרט, לפחות עבורי, היא כמה שהוא מצחיק. נראה שבשנים האחרונות הגבול בין דרמה לקומדיה מיטשטש וסרטים שעוסקים בנושאים קשים ומתחרים על האוסקר לא מפחדים גם להשתמש בהומור. שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי שהיה מתחרה מוביל בשנה שעברה, ושחור על לבן שבולט במירוץ השנה הם דוגמאות טובות. אבל למרות שאהבתי את שניהם, הצד הקומי שלהם לא תפס אותי. התחברתי בעיקר לדרמה שבהם ואת הבדיחות אני כמעט לא זוכרת. המועדפת, לעומת זאת, הצחיק אותי מאוד. הוא כתוב בצורה חכמה למדי אבל עיקר ההומור בו נובע מהמשחק המעולה (אמה סטון משעשעת במיוחד). זה לא בהכרח סרט שיגרום לכם להתגלגל מצחוק, אבל הבדיחות בו מפתיעות, עוקצניות ומוסיפות המון.

המועדפת הוא לא הסרט המועדף עליי מבין אלו שמועמדים לאוסקר השנה, אבל אם הוא יזכה בפרס הגדול אני אשמח בהחלט. הוא מוזר, הוא מצחיק, הוא מכיל כמה מהופעות המשחק הטובות שראיתי, ובעיקר – הוא מספר סיפור מעניין. המניעים של הדמויות שלו מובהרים וגם אם קשה לפצח את האמירה שלו, היא קיימת והיא לא מרגישה מיושנת או נדושה. זה לא סרט קל לעיכול והוא ככל הנראה יהיה משונה מדי בשביל הרבה אנשים, אבל לצופים עם בטן חזקה אני ממליצה לצפות בו, ולו רק בשביל הבעות הפנים של אמה סטון.

תגובות

טוען...

תגובות

ביקורת: סגן הנשיא

ביקורת: מיסטר גלאס