ביקורת: שלושה זרים זהים

שלושה זרים זהים הוא סרט תיעודי שמספר את סיפורם של שלושה צעירים יהודים ממדינת ניו יורק שיום אחד בשנת 1980 מגלים שהם בעצם שלישייה שהופרדה בלידה. מי מאיתנו שיש לו זכרונות משנות השמונים והתשעים אולי היה מודע לפרסום של השלושה שערכו מעין מסע הופעות בתוכניות אירוח באמריקה ופתחו מסעדה בניו יורק שמשכה לא מעט תיירים. אני אישית הגעתי לסרט עם אפס ידע, וזה היה לטובתי.

הסרט נפתח עם סיפור הגילוי על ההפרדה שלהם. זוהי חצי שעה מרתקת שבה האחים מספרים איך הם גילו אחד על השני והבינו שהם בעצם שלישייה זהה. הסיפור הזה מדהים כשלעצמו, אבל הוא לא חדשות – החלק המעניין יותר מגיע אחרי, וחבל לי להרוס את הגילוי בביקורת הזאת. אם יש לכם את האפשרות לצפות בסרט, אני ממליצה אפילו להתרחק מהטריילר – לא צריך לדעת הרבה מעבר, והסיפור של השלישייה מספיק סוחף כדי להכניס אותנו לסרט בלי לדעת שום דבר מראש.

הסודות שמתגלים לאורך הסרט מסעירים וההתפתחויות העלילתיות של הסיפור מרתקות, אך למרבה הצער הסרט עצמו בינוני. יש יותר מדי שאלות שנשארות ללא מענה כי הסיפור לאו דווקא מתמקד בהן. כפי שכבר רמזתי העלילה מתעבה מעבר להלם הראשוני של הגילוי. המוצא היהודי של רוב המעורבים בסיפור הופך את המאורעות לדרמטיים ומטרידים באופן שלצופה הבינלאומי אולי יהיה קשה להבין. הסיבות להפרדה שלהם והצגת ההשלכות שלה לא מספקות, או אפילו לא תמיד נחקרות עד הסוף.

הסרט מעלה שאלות מוסריות, אבל זונח אותן לטובת אפקט הזעזוע שבגילוי הטוויסטים בסיפור, וחבל, כי הסיפור שהוביל להפרדה – גם בלי ההקשר היהודי – הוא מרתק. היו לסרט שני כיוונים טובים שהוא יכול היה לקחת, אבל הוא ניסה ללכת על האמצע וזה לא כל כך עבד בשבילי. זה היה יכול להיות סרט רק על האחים ולהתמקד בהם הרבה יותר – כי בשלב מסוים הם קצת נזנחים לטובת נושאים אחרים. האפשרות השנייה היא ללכת לכיוון אחר לגמרי ולעשות סרט שהאחים בו הם רק תירוץ לסיפור הרחב יותר, והוא מתמקד בעוד אחים שהופרדו במסגרת הזאת. מאיפה המשפחות האלו הגיעו, מה קרה להם בחיים בניגוד או בהשוואה לשלישייה מהסרט הזה.

היות שהסרט בכל זאת נקרא שלושה זרים זהים, והשלישייה הם הפנים של הסרט, הייתי מציעה ללכת על האפשרות הראשונה ולספר את הסיפור שלהם באופן הרבה יותר מקיף – להראות לא רק את הפגישה ביניהם ואת הפיכתם למפורסמים, אלא גם את ההבדלים בגידול במשפחות שונות. הסרט הזה יכול להיות מסמך אנתרופולגי ייחודי, במיוחד בהינתן שיתוף הפעולה של השלישייה והמשפחות שלהם לדבר על המצב המוזר שאליו נקלעו.

נקודה לזכות הסרט היא שהסיפור הוא אוניברסלי. כל ילד מאומץ יכול פתאום לגלות שהוא חלק מתאומים או שלישייה. האחים הללו לא היו גאונים או עשו דברים מרשימים במיוחד בחייהם – הם חיו, וקרה להם משהו מטורף. לא צריך להתעניין במיוחד בנושא ספציפי כדי לראות את הסרט הזה, ורוב הזמן הוא מדבר אל הצופים שלו בגובה העיניים. לפעמים זה עובד לרעתו: באמצע הסרט יש פתאום קטע שמרגיש כל כך כמו "בפרקים הקודמים" שלרגע חשבתי שאני רואה עותק שמיועד לטלוויזיה. אבל בניית הסיפור באופן כה פשוט ובהיר הופכת את שלושה זרים זהים לאחד הסרטים התיעודיים הכי קלים לעיכול שראיתי.

נראה שיש פריחה של הקולנוע התיעודי בשנים האחרונות. זה לא אומר שאיכות הסרטים בהכרח עולה כמו שהמבחר והנגישות לקהל הרחב גדלים – הסרט מוצג בקולנוע, אומנם בצמצום אבל באופן שמאפשר לאנשים שלא יכולים להגיע לפסטיבלים בכל זאת להגיע לסרטים הדוקומנטרים שמעניינים אותם. מתוך הסרטים התיעודיים שיצאו ב-2018 יש לפחות שניים שאני יכולה להגיד בוודאות שהיו הרבה יותר איכותיים ומרגשים משלושה זרים זהים, ועדיין אני שמחה ומברכת על השינוי הזה. אני אוהבת שהקולנוע שלי מגוון אבל אני מעדיפה אותו גם מוצלח.