ביקורת: כרטיס לגן עדן

כרטיס לגן עדן נשמע כמו סרט נהדר, ג׳וליה רוברטס וג׳ורג׳ קלוני משחקים זוג גרוש ששונא אחד את השני ממש, אבל ממש ממש, ולכן הם יהיו ביחד בסוף הסרט. אבל איך?! מהי עלילת אנחנו-חייבים-להעמיד-פני-זוג-כדי-להצליח-במשימה-הזאת-במקום-עם-מיטה-אחת-בלבד שתביא אותם לאושר המיוחל?

לפני שדיוויד (קלוני) וג׳ורג׳יה (רוברטס) התגרשו הספיקה להיוולד להם בת בשם לילי (קייטלין דיוור).  בתחילת הסרט, לילי בדיוק מסיימת את התואר שלה במשפטים ונוסעת עם חברתה הטובה רן (בילי לורד) לטיול אחרי צבא בבאלי. בערך בלילה השני שלהם בחופשה לילי רואה את גדה (מקסים בוטייה) ומתאהבת. לאחר הזמן ההגיוני שהוא 37 ימים לילי וגדה מתכננים להתחתן, ולכן ההורים של לילי עושים את הדבר ההגיוני היחיד שאפשר, עולים על מטוס לבאלי, כמעט רוצחים אחד את השנייה בטיסה (שבה הם כמובן יושבים בטעות אחת ליד השני), מחליטים על הפסקת אש, ועושים את תרגיל ה״אנחנו פה בשבילך אבל בעצם נגרום לך להבין שאת עושה טעות חמורה כמו שאנחנו עשינו״.

העלילה בסרט הזה צפויה להחריד, הנופים מדהימים כמובן והשחקנים כולם יפים. אבל בשבילי זה לא מפצה על העובדה שבמקום להיות קומדיה רומנטית קלאסית ומוצלחת מהניינטיז, זו קומדיה רומנטית גרועה מתקופת הגסיסה של הז׳אנר אי שם בתחילת העשור הקודם. כן צחקתי (והקהל איתי בהקרנה צחק אף יותר), הסרט לא גרוע, אבל הוא פשוט לא טוב. הכימיה בין הדמויות לא באמת קיימת, אבל אלו בכל זאת ג׳וליה רוברטס וג׳ורג׳ קלוני, אז משהו כן כנראה קוסם לצופים. רוב השחקנים בסרט בסך הכול מבצעים את תפקידם בסדר גמור, אבל המצטיינת היא בילי לורד שנראה שהגיעה לפה היישר מהסט של חורשות את הלילה.

אין יותר מדי סרטים מוצלחים כרגע בקולנוע, אז אולי לבלות שעה וחצי עם מוח כבוי מול הסרט זאת לא האפשרות הגרועה ביותר; אבל לא הייתי יוצאת מגדרי כדי לתפוס אותו בקולנוע, ואולי בכלל כדאי לחכות לחופשה הבאה שלכם כדי להשלים את הסרט בטיסה.