ב ,

האלבומים הכי טובים של 2020 (לדעתי)

שנה מוזיקלית מוצלחת מגיעה לסיומה, ואלה האלבומים שהפכו אותה לכזו

אם יש משהו ששנת 2020 לא שיבשה, זה את תעשיית המוזיקה. להפך, אפשר לומר שהיא אפילו הקפיצה אותה לגבהים חדשים. אמנים רבים הוציאו אלבומי, סינגלי וקליפי סגר, ואלבומים שכבר היו מוכנים ממש יצאו לאוויר העולם, בניגוד לסרטי קולנוע ומשחקי וידאו. הקורונה פגעה בהרבה מאוד תחומים, אבל דווקא המוזיקה תמיד נשארה. זה קרה, כנראה, בגלל שמוזיקה לוקחת מעט זמן להפיק, היא מצריכה מעט חברי הפקה, ואולי הדבר הכי גדול: מוזיקה אפשר לשמוע לבד. את אלבומי המוזיקה שתראו פה גם בחרתי לבד ולמרות זאת, אני חושב שהאלבומים שבחרתי עובדים ברמה הבסיסית ביותר כיצירות שלמות, כך שאני חושב שתוכלו ליהנות מהם גם אם אתם לא חולקים איתי בדיוק את אותו הטעם.
עוד משהו שתוכלו לראות ברשימה הוא שהיא מורכבת בלעדית מנשים. זו לא איזושהי אג'נדה מסוימת, אלא פשוט מה שיצא. ז'אנר הפופ נשלט על ידי נשים, וזה גם הז'אנר אליו אני הכי מתחבר.


מקום 5: Poppy – I Disagree

מי שקרא את סיכום השנה המוזיקלי הקודם שכתבתי יודע שאני עוקב באדיקות אחר הקריירה המוזיקלית של תופעת היוטיוב פופי, שהתחילה את דרכה בסרטונים הזויים ותמוהים ברחבי האינטרנט. הסגנון המוזיקלי שלה השתנה לאורך שלושת האלבומים שהוציאה, ועכשיו נראה שהיא מצאה את עצמה באופן סופי. אחרי מסעות בעולמות הבאבל-פופ והאלקטרו, נראה שפופי הגיעה לנוּ-מטאל בשביל להישאר. מדובר בז'אנר שמשלב מטאל עם אלמנטים מז'אנרים אחרים, ופופי והצוות שלה בהחלט הביאו לשלמות את הז'אנר הזה. הקול הרך של הזמרת משתלב באופן מוצלח עם הקקופניה שמתרחשת סביבה, ושירים כמו Concrete מציגים גם את היכולת המרשימה שלה לשנות ז'אנר באמצע השיר. אני שמח שפופי משתחררת מדמות "החייזר שהגיע לכדור הארץ" שהייתה מזוהה איתה ויוצרת מוזיקה באמת מעניינת כשלעצמה ולא מעניינת רק בהקשר של הדמות שיצרה.

השיר הטוב ביותר: BLOODMONEY
איכשהו שיר שהוא כולו רעש וצלצולים הוא דווקא האהוב עליי. השיר מורכב מהמון רעשים חזקים שמולבשים אחד על השני ועדיין נשמעים כמו מוזיקה. ולא סתם מוזיקה, אלא מוזיקה טובה.

השיר הגרוע ביותר: Don't Go Outside
די משעמם בגדול. הוא שווה רק בשביל הרגע המופתי שבו קטעים משירים אחרים מתוך האלבום מתחילים להישמע בסופו, מה שבעיקר גורם לו להזכיר לך שירים טובים יותר.


מקום 4: Dua Lipa – Future Nostalgia

אני חושב שאלבומי קונספט צריך לשפוט בצורה אחרת מאלבומים רגילים. קודם כל, צריך להבין האם הקונספט כקונספט עובד, אחר כך צריך להבין אם כל השירים בו באמת מתחברים עם הקונספט המדובר ולבסוף, כמו כל דבר, צריך לשפוט את היצירה כולה כמכלול. שלא כמו אלבומה הראשון והמשמים, השנה דואה ליפה החליטה ליצור אלבום קונספט, ולכן אגש אליו בהתאם. הקונספט פה ברור, והוא מופיע בכותרת האלבום שהיא גם הכותרת של השיר הפותח: דואה מנסה לייצר רצף שירים שמרגיש ישן אך בו זמנית גם מְחַדֵּש. אם תרצו, אפשר לומר שהיא מנסה ליצור משהו חדשני בעזרת כלים ואלמנטים מיושנים. זהו קונספט מדהים בעיניי, אם הוא מבוצע נכון, ו-Future Nostalgia בהחלט מספק את הסחורה. האלבום נשמע כמו משהו מהאייטיז, אך גם כמו משהו שלא שמעתי בחיי – כל שיר ושיר פה מוסיפים לאווירה הרצויה וקשה למצוא אחד שמעוניינים לדלג עליו. וכמכלול, פשוט מדובר באלבום כיף, מיוחד ומגניב שמצליח לשלב בין דיסקו, גרוב ומוזיקת פופ עכשווית.

השיר הטוב ביותר: Don't Start Now
הסינגל הראשון של האלבום הוא גם האחד האהוב עליי וגם זה שממחיש במדויק את הקונספט המסקרן של האלבום שבא אחריו.

השיר הגרוע ביותר: Boys Will Be Boys
אמנם מדובר בשיר עם מסר חשוב, אבל הוא פשוט לא לגמרי משתלב עם שאר האלבום באותה צורה שבה שאר השירים משתלבים. וגם המלודיה של הפזמון די מוזרה.


מקום 3: Chloe x Halle – Ungodly Hour

אף פעם לא הייתי מעריץ של R&B בהכרח, ואף פעם לא חשבתי שאוהב כל כך אלבום מהז'אנר הזה, אבל Ungodly Hour של קלואי x האלי הוא משהו מיוחד. מהרגע ששמעתי את סינגל הבכורה, Do It, התאהבתי בצליל המיוחד שלהן. הדרך שבה הן משלבות R&B עם פופ מסורתי מעוררת השתאות, וזה ממש מאכזב שהן לא יותר מוכרות. השירים באלבום נשמעים כמו שירים שהיו להיטים אם הם רק היו מבוצעים על ידי כוכבים יותר גדולים, ואני מקווה שקלואי והאלי יקבלו את המגיע להן ויהפכו לכוכבות גדולות. אולי זה יקרה אחרי שהאלי תשחק את אריאל בחידוש הלייב אקשן של דיסני לבת הים הקטנה.

השיר הטוב ביותר: Ungodly Hour
לא סתם קוראים לאלבום על שם השיר הזה. הוא אומנם מגיע באמצע האלבום אבל גם מכניס בו חיים חדשים.

השיר הגרוע ביותר: Catch Up
פשוט שומעים שהוא הגיע לאלבום בטעות. מדובר בשיר שהוקלט לפני שאר האלבום, יצא כסינגל ורק לאחר מכן האלבום קיבל את הצורה שלו, אז לא רק שהשיר נשמע נורא ואיום, הוא גם שונה מהסגנון המוזיקלי שמזוהה עם Ungodly Hour.


מקום 2: Taylor Swift – folklore

folklore הוא מוּד, ואם להיות הכי כנה איתכם – במשך הרבה מאוד זמן לא הייתי במוד שלו בכלל. חשבתי שהוא משעמם, מרדים וראוי להישמע רק בטקסי יום הזיכרון. אבל מה לעשות, טעיתי. את הטעות גיליתי רק כשעלה בדיסני פלוס סרט הקונצרט שלו, שבו טיילור, יחד עם מפיקי האלבום ג'ק אנטונוף ואהרון דסנר, מבצעת בלייב את שירי האלבום וגם מסבירה את המחשבות שמאחורי השירים. רק אז הכל התחבר לי. המלודיות, המילים, ההפקה – משהו התחיל להשפיע עליי. היכולת של טיילור לספר סיפורים דרך המילים של שיריה מגיעה לגבהים חדשים ב-folklore, שבו היא משתחררת מהנרטיב האישי של עצמה ומתחילה לספר סיפורים שונים מרחבי ההיסטוריה. חוץ מזה השירים עדיין מאוד קליטים, כמו שרק טיילור יודעת לכתוב, והאלבום מרגיש כמו יצירה שלמה וסגורה (דבר שאי אפשר לומר על הרבה מאלבומי 2020).

השיר הטוב ביותר: august
אחרי רצף של שירים מעולים אך עצובים במקצת, אוגוסט מגיע כמו משב רוח נעים וקיצי. השיר קליל, כיפי ומכניס אותך לתוך אווירה מרגיעה ומשמחת.

השיר הגרוע ביותר: hoax
השיר האחרון (אם לא מתייחסים לרצועת הבונוס) הוא גם הגרוע ביותר באלבום. לא משנה כמה אשמע אותו לא אזכור איך הוא הולך.


מקום 1: Rina Sawayama – SAWAYAMA

אם יש משהו שעזר לי לעבור את השנה הנוראית הזו, זה כנראה האלבום של רינה סאוויאמה. אמנם אני שומע הרבה מוזיקה, אבל אני חייב להודות שבחיי לא שמעתי אלבום שכל כך התחברתי אליו כמו SAWAYAMA. החיבור שלי איתו הוא ברמה האישית, ובזמן שאני בטוח שאחרים ייהנו מהשירים כשירים, אני לגמרי מבין מצב שבו הם לאו דווקא יחשבו שזה האלבום הטוב ביותר של השנה. אבל אולי אני טועה, כי הוא מופיע בראש הרשימה של כמה וכמה אתרים מכובדים בתחום, ואפילו אלטון ג'ון בכבודו ובעצמו אמר שזה האלבום האהוב עליו השנה. מעבר לזה שמדובר באלבום שכולל שירים מהממים במיוחד, SAWAYAMA הוא לא רק פנים יפות – הוא עושה הרבה מעבר. בחיי לא שמעתי אלבום שמסוגל להחליף כל כך הרבה ז'אנרים ועדיין להישמע כל כך אחיד. משהו בדרך שבה רינה והצוות שלה כותבים את השירים באלבום מצליח להחזיק את אותה התחושה, לא משנה באיזה סגנון השיר מבוצע. ומה שכל כך מדהים הוא שרינה מצליחה לגרום לכל זה להישמע קל, לא משנה כמה המשימה שהיא לקחה עליה קשה. בנוסף, מתי בפעם האחרונה שמעתם אלבום שנותן כל כך הרבה דגש על חברוּת, ולא כולל שירי אהבה רומנטית? אני בוודאי לא שמעתי הרבה כאלו.

השיר הטוב ביותר: Dynasty
קודם כל, מדובר בשיר שהוא עילוי. דבר שני, אתם שמעתם את רינה מחקה גיטרה חשמלית?!

השיר הגרוע ביותר: Fuck This World – Interlude
אִינְטֶרְלוּדים1 נוטים להיות משמימים בדרך כלל, ופה הייתי סולח אם הוא לא היה ארוך כל כך. עדיין מדובר בשיר נחמד אם כי קצת שטחי ורפטטיבי.


וכמה מילים נוספות:

ב-10 בדצמבר הודיעה טיילור סוויפט בהפתעה על יציאת אלבומה התשיעי, evermore, ביום למחרת. הטקסט שקראתם עד עכשיו כבר היה גמור, ולא הרגשתי בנוח לשנות את הדירוג, בטח שלא בשביל אלבום בן יום בזמן הכתיבה, אז לכן אתם מקבלים את תגובתי הראשונית לאלבום החדש בתוך הפוסט על האלבומים הטובים של השנה. הפתעה. folklore, כמובן, הוא מקרה מיוחד. ההפתעה שלו יצרה באז גדול, הוא יצא באמצע החודשים הקשים ביותר של המגפה, והוא היה שינוי משמעותי של הסאונד שהיינו רגילים אליו מסוויפט. לכן אני מאמין שעל סמך הנסיבות האלו הוא ייחשב ליותר מוצלח (או לפחות יהיה יותר פופולרי) מ-evermore. כל זה לאו דווקא אומר שהוא נחות ממנו – להפך. אני חושב ש-evermore הוא אלבום הרבה יותר נגיש למעריצים מזדמנים מאשר folklore. הוא כולל הרבה יותר שירים קלים לעיכול מאשר אחיו. ובכל זאת, שני האלבומים יוצרים ביחד יצירה שלמה נהדרת, וזאת תוך כדי שהם מוצלחים מאוד גם לחוד. נכון לרגע זה ממש אני מעדיף את folklore, אבל רק הזמן יגיד איזה אלבום אוהַב יותר.

הערות שוליים

  1. אינטרלוד הוא יצירה קצרה שמבוצעת בין שני חלקים של יצירה אחרת, ויוצרת הפסקה.

תגובות

טוען...

תגובות

דו שיח: נני

אנדרו סקוט – השחקן הכי טוב בעולם