ב ,

ביקורת: צעצוע של סיפור 4

כן, הם עשו עוד אחד, אני רצינית

השאלה העיקרית שאיתה נכנסתי לצעצוע של סיפור 4 הייתה: האם הסרט הזה צריך להיות קיים? צעצוע של סיפור הייתה מהטרילוגיות הכי טובות אי פעם, עם שלושה סרטים מעולים שהשלישי בהם התעלה על קודמיו בהרבה מובנים. ההכרזה על סרט רביעי בסדרה, שיוצא תשע שנים אחרי הסיום המופלא של צעצוע של סיפור 3, הייתה מפתיעה מאוד. והיא הפתיעה אותי הרבה יותר מפעם אחת, כי בכל פעם שכחתי שבאמת עושים את הדבר הנועז הזה ונבהלתי מחדש עם כל ידיעה שיצאה בקשר אליו. וזה לא שבאתי לסרט בגישה מתנגדת – אהבתי את הטריילרים ויש בי עוד הרבה אמון בפיקסאר. ועדיין, היה לי ברור שהסרט הזה יצטרך לעבוד קשה כדי להצדיק את קיומו.

אחרי פלאשבק מלודרמטי ומונטאז’ מרגש, הסרט ממשיך מהנקודה שבה עזבנו את וודי, באז וחבורתם לאחרונה. הם הצעצועים החדשים באוסף של בוני, ילדת גן מתוקה. וודי נחוש לעזור לה לשרוד את יומה הראשון בגן חובה ונמצא לידה כשהיא יוצרת לעצמה צעצוע חדש שמיד הופך לאהוב עליה – פורקי. פורקי לא ממש מרוצה מתפקידו החדש בחיים ונחוש לחזור להיות אשפה, מה שמוביל למונטאז’ משעשע אך גם מחריד שמסתיים בכך שוודי והוא הולכים לאיבוד וצריכים למצוא את דרכם בחזרה לילדה שלהם – כמו שצעצועים נוהגים לעשות בסרטים האלו. וודי ופורקי תועים אל תוך סרט אימה שבו בובה בשם גבי חוטפת אותם כדי להשיג את מטרותיה לגרום לילדה לשחק בה לראשונה בחייה. זה הופך את הסרט, באופן משונה, ללא כל כך מתאים לילדים. אם אני קפצתי בכיסא וקיללתי בקול לפחות פעם אחת, ילדים בני שלוש בטח יגיבו להפחדות של הסרט פחות טוב.

הסרט כולל את כל הקאסט המוכר והאהוב: טום הנקס וטים אלן כנראה כבר יודעים איך להיות וודי ובאז מתוך שינה, ג’ואן קיוזאק מפגינה את סימני הגיל בקולה של ג’סי ואת שאר הדמויות – בין אם הצעצועים הוותיקים של אנדי או הצעצועים של בוני שהכרנו בסרט הקודם – תמיד כיף לשמוע, גם אם לרגעים ספורים. אבל מי שבאמת מככבות בסרט הן הדמויות החדשות. כריסטינה הנדריקס נותנת את קולה לגבי, טוני הייל הוא הבחירה המושלמת לתפקיד פורקי, וקיאנו ריבס (האליל הנוכחי של הוליווד) גונב את ההצגה בתור דיוק קאבום, צעצוע פעלולים קנדי. אבל הכי מוצלחים הם הצמד ג’ורדן פיל וקיגן-מייקל קי בתור באני ודאקי, הצעצועים הכי מצחיקים שהופיעו בקוואדרולוגיה הזו. בו פיפ (בקולה של אנני פוטס) אמנם הופיעה בשני הסרטים הראשונים בסדרה, אבל הסרט הזה הוא הראשון שבו היא מופיעה כדמות שלמה ולא רק מנורה סקסית. הדמות שלה מתאימה במובנים מסוימים לתבנית של “אישה קשוחה כדי שיראו שאנחנו פמיניסטים” שמשעממת אותי כל כך, אבל כן יש בה יותר מזה. היא עדיין לא הדמות הכי טובה בסדרה, או אפילו הדמות הנשית הכי טובה בה (ג’סי לנצח) אבל היא דמות טובה מספיק. הדיווחים הראשונים על הסרט תיארו אותו כעוסק במערכת היחסים בין בו פיפ לוודי, אבל הרומנטיקה ביניהם מרומזת ולא יותר, ולא מהותית לסרט.

בערך כל מי שהפנים את הקונספט של הדמות של פורקי הבין שהוא מביא איתו מגוון שאלות גדולות בנוגע לטבעם של הצעצועים החיים. אבל המשבר הקיומי של פורקי, מעניין ככל שיהיה, הוא לא המוקד של הסרט. זה לא אומר שאין לסרט דברים גדולים להגיד. הוא כן עוסק במציאת משמעות לחיים – פשוט של וודי, הגיבור הוותיק שלנו, ולא של הדמות החדשה. אבל למרות שהעיסוק בנושא הזה מאוד אינטנסיבי ורציני, הסרט עדיין כיף ברובו. יחד עם האלמנטים של האימה הסרט מכיל הרבה אקשן וקומדיה. יש לו קצב תזזיתי ולפעמים אפילו קשה לעקוב אחרי מי נמצא איפה, עם מי ולמה, אבל לא היה לי כל כך אכפת כי הסרט מבדר מספיק. האנימציה בסרט היא כמובן מהשורה הראשונה. זה נראה ברור מאליו, אבל עדיין מדהים אותי לחשוב על ההבדל בין הגבשושיות של האנשים והחיות בסרט הראשון לאיך שהם נראים עכשיו, ועל מגוון המרקמים השונים שיש לצעצועים ככל שאנחנו מתקדמים בסדרה.

אז האם צעצוע של סיפור 4 בכלל צריך להיות קיים? קשה להגיד. הוא סרט מהנה מאוד, יש בו דמויות חדשות מעולות ממש, ויש לו דברים משמעותיים להגיד. ועדיין, הסיום שלו השאיר אותי ברגשות מעורבים, בניגוד לסיום של הסרט הקודם שהיה קשה אבל ברור יותר. בתור סתם סרט, צעצוע של סיפור 4 הוא אולי לא הסרט הכי טוב בסדרה או מהטובים ביותר של פיקסאר, אבל הוא בהחלט סרט טוב. בתור סיום לסדרה ופרידה מחבורת הצעצועים האהובה, הוא עובד פחות טוב מצעצוע של סיפור 3. אבל אולי בעוד עשור פיקסאר יפתיעו אותנו עם צעצוע של סיפור 5, אז יכול להיות שזה בכלל לא משנה.

תגובות

טוען...

תגובות

הנני קאן: עוד שלושה ימים בפסטיבל קאן

ביקורת: גברים בשחור: אינטרנשיונל