ב ,

ביקורת: ונום 2

Love will tear us apart

לפני שלוש שנים שני כתבה ביקורת שלילית למדי על ונום. אני זוכר שכבר ביציאה מהאולם שמעתי קטילות נוספות מצד אנשים שהיו איתי בהקרנה. למרות שאני בהחלט יכול להבין מאיפה הדעות האלו מגיעות, לא חשבתי שהסרט כזה גרוע. הבעיה שלו הייתה שהוא מפוספס. אבל ממש.

תקציר זריז של הסרט הראשון, לטובת מי שלא ראה ואין לו כוח להשלים: אדי ברוק (טום הארדי) הוא עיתונאי שחייו מתפקששים בגלל כמה החלטות מקצועיות גרועות, עד שמגיע אליו טפיל חייזרי שחור ודביק בשם ונום. היתרון: הוא נותן לאדי כוחות-על וגם הופך אותו לחסין מפני פציעות. החיסרון: צריך להאכיל אותו מדי פעם, עדיף במשהו דמוי מוח אנושי (אם חשבתם שלטפל בחיית המחמד שלכם זה מסובך, אולי זה יתן לכם קצת פרספקטיבה). אדי ו-ונום מתחברים ומשתפים פעולה כדי לעצור נבל בשם בכלל-לא-אילון-מאסק, שגם לו היה מפגש מהסוג הטפילי. הם מצליחים, היום ניצל ו-ונום מחליט להישאר עם אדי.

הסיבה שחשבתי שהסרט ההוא היה מפוספס היא שבין ונום ואדי בבירור יש מערכת יחסים של סרטי באדי-קופ במקרה הטוב וסרט רומנטי במקרה היותר טוב. הסצנות הכי מוצלחות של הסרט היו אלו שבהן השניים קשקשו, רבו או התווכחו כמו זוג נשוי. אבל אלו היו קטעים קטנים בתוך סרט שרצה להיות סרט קומיקס רציני עם סכנה גדולה ונבל וקרב סופי מבולגן ומלא באפקטים, כי זה מה שעושים בליגה של הגדולים. ההתעקשות הזאת הייתה גם מפלתו של הסרט, וכשהוכרז הסרט השני קיוויתי רק לדבר אחד – שהוא יהיה הרום-קום שהסרט הראשון היה אמור להיות. אני שמח לדווח שמישהו שם שמע את תפילותיי.

אם בוחרים לקרוא את ונום בתור קומדיה רומנטית – מה שאעשה, ברשותכם – אז הוא מתאר את סיפור הפגישה של ונום ואדי וההתאהבות שלהם. בהתחלה של ונום 2, גיבורינו נמצאים כבר זמן מה במערכת יחסים, ונראה שיש קצת מתיחוּת. ונום מראה תסמיני גמילה ומשתוקק לאיזה מוח אנושי טוב, אבל אדי פחות בקטע של לרצוח אנשים בשביל נשנוש, גם כאלה שזה כנראה מגיע להם. הם נכנסים למריבה שיוצאת משליטה, ובסופה ונום מחליט להיפרד מאדי ויוצא לבדו אל העיר.

בעלילת המשנה הפחות מעניינת, הרוצח הסדרתי קליטוס קסידי (וודי הרלסון) עומד בפני הוצאה להורג ומזמין את אדי לבקר אותו בכלא כדי להעניק לו ראיון אחרון. במהלך הביקור קליטוס נושך את אדי, וכנראה שזה מספיק כדי להעביר אליו קצת מהטפיל, והוא הופך בעצמו לחייזר עצמתי ואדום שמכונה קרנג’. אני מבין את המטרה של קסידי וקרנג’ בסרט – הם מהווים תמונת מראה מעוותת של הקשר של ונום ואדי, ומראים לאיזה קיצונים מסוכנים הוא יכול להגיע. ועדיין, בכל פעם שהרלסון/קרנג’ הופיעו על המסך, רמת העניין שלי צנחה. הסרט הזה לוקח את עצמו הרבה פחות ברצינות מקודמו, אבל עדיין לא הצליח לוותר על עוד חייזר מרושע שצריך להרוג ועוד קרב חשוך ומבולגן ומלא אפקטים.

כמו בסרט הקודם, גם האחד הזה מצטיין בקטעים של ונום ואדי, ויש הרבה יותר מהם הפעם. הבמאי אנדי סרקיס – שהחליף את רובן פליישר – הבין מה עבד בסרט הקודם ונשען חזק יותר על מערכת היחסים של הצמד הראשי (באחת הסצנות ונום אומר “יצאתי מארון האדי”). אם בסרט הראשון הפן הרום-קומי היה קבור מתחת לסרט קומיקס גנרי (למרות שהאולפנים כן הכירו בו, באיחור אופנתי), הפעם הוא מוצג במלוא תפארתו בקדמת הבמה. רוב הזמן הסרט פשוט נותן לוונום ואדי לעשות את שלהם, מה שיוצר לא מעט קטעים משעשעים (אם אי פעם רציתם לראות את ונום מגיע לרייב ומתחיל לנאום על זכויות מיעוטים, יש לי חדשות טובות).

עוד יתרון משמעותי לסרט: הוא באורך נורמלי. יום לפני כן הייתי בהקרנה של חולית החדש, שנמשך שעתיים וחצי אבל הרגיש כמו חמש שעות. בז’אנר הקומיקס ספציפית, נראה שכיום האורך המינימלי לסרט הוא שעתיים, כשלפעמים זה ממש לא נחוץ. לפי IMDb, ונום 2 הוא הסרט הכי קצר בז’אנר מאז ארבעת המופלאים 2, שיצא ב-2007. זה ממש עצוב. זה שינוי מרענן לראות סרט קומיקס שעושה את מה שהוא בא לעשות ונגמר תוך פחות מ-100 דקות. אני מקווה שמארוול והוליווד באופן כללי ילמדו ממנו קצת.

ונום 2 הוא שיפור משמעותי לעומת קודמו – טיפשי, מצחיק, מבדר וקצר. אגדיל ואומר שזה סרט הקומיקס הכי טוב של השנה עד כה, והאהוב עליי ביותר מאז ציפורי הטרף. גם אם לא התלהבתם מהסרט הקודם, אני ממליץ לתת צ’אנס לאחד הזה. אולי זאת תהיה אהבה ממבט שני.

נ.ב. אה כן, סצינת הפוסט-קרדיטס סופר חשובה ומשמעותית. גם אם לא תצפו בסרט, כדאי להשלים אותה ביוטיוב או משהו.

תגובות

טוען...

תגובות

ביקורת: שאנג-צ’י ואגדת עשר הטבעות

יישור קו – אבות ואמהות